תחום התקשורת הבין אישית הנו תחום חוזקה קלאסי של ילדים עם הפרעות קשב וריכוז.

סיפור עם יהודי מספר על שני פרופסורים שעומדים ביציאה מהתיאטרון. אחד מספר לשני שעה ארוכה על עצמו, ובסיומה הוא נזכר לפתע- 'אמרו לי שבדיאלוג צריכים לדבר שניים. בוא נעבור אליך. קראת כבר את הספר החדש שלי?'. כאמור, במקרים רבים מאוד ילדים עם הפרעות קשב חיים בעולם שבו- 'הכל יחסים'. לכן מחד חשוב להם מאד הקשר וכל דבר נתפס כאישי, ומאידך גם לנו חשוב מאד הקשר איתם. מדובר בילדים חמים, לבביים ואכפתיים עם מנה גדושה של קסם בין אישי. אולם הקושי בוויסות גורם לכך שלא תמיד הם יוכלו להבין מה הסביבה רוצה ומצפה מהם והם יראו רק את הצרכים שלהם. מכאן נובעים המאפיינים האחרים של ההפרעה: חשיבה אגוצנטרית, אימפולסיביות, קושי בדחיית סיפוקים, וחיפוש בלתי פוסק של חידוש וריגוש שמסבכים אותם ללא הפסק. פערים אלו בתפקוד הבין אישי גורמים לתסכולים אצל הילד ואצל הסביבה- לילד צורך גדול בשייכות והוא מקבל ביקורת ודחייה. הסביבה מבולבלת מילד חם נבון ובעל יכולת לאמפתיה שמתנהג בצורה איומה ומסתבך ללא הרף. בהתבגרות הם יכולים להפוך לסוג של יועץ ו"אוזן קשבת" לבני גילם אבל מתקשים מאוד בניהול היחסים הבין אישיים הקרובים של עצמם. בבגרות נראה אותם כאנשים בעלי קסם אישי וכריזמה, עם קושי ביחסים אינטימיים.

מתצפית לאורך שנים נראה, שפערים אלו לא נסגרים מאליהם עם הגיל ולכן עבודה ארוכת טווח ומודעות לנקודות הקושי, קריטיות לאיכות החיים של הילד, הנער והמתבגר. ברור לנו שיש להם גם קשיים רגשיים אולם נראה לנו שהם תוצאה טבעית בלתי נמנעת של דפוסי התנהגות הנובעים מהמאפיינים הנוירולוגיים של הפרעת הקשב. תמיכה רגשית לא תועיל כל עוד דפוסי ההתנהגות מייצרים את הבעיה שוב ושוב.

תקשורת בינאישית מצריכה כל הזמן לבדוק 3 דברים- איפה אני, איפה השני ואיך אנחנו מעבירים מידע. ייתכנו צורות שונות מאד של יחסים, אולם יחסים טובים תלויים בתועלת ובכבוד לשני הצדדים. לכן, נדרשת עבודה לבחון את הבנת הסיטואציה משני צידיה, בחינת התחושות של שני הצדדים ויכולת לפיתרון בעיות, שתמיד קיימות בסיטואציות בינאישיות.