פרק מספר הקריאה לילדים עם הפרעת קשו"ר
הקריאה הנה מיומנות בסיסית, כולם קוראים, כולם צריכים לקרוא. נראה מובן מאליו שילד קורא- הרי כולם עושים את זה וזה כה פשוט. כאשר דברים מתחילים להסתבך ואנו מנסים להבין איפה זה תקוע –פתאום אנחנו מגלים שמדובר בתהליך מורכב ביותר שיכול להיתקע באין ספור מקומות. כאשר ישנו קושי יש צורך להתאים את סגנון לימוד הקריאה לכל ילד. מכיוון שמדובר בנושא מורכב אין אפשרות להקיף את כולו.
נקודות עיקריות:
מוכנות לקריאה
הקריאה הנה תהליך בו אנו מפיקים משמעות מסמלים חזותיים מוסכמים. יש כאן קישור בין סימן חזותי– המילה -לסימן שמיעתי- צורת ההיגוי של המילה -למשמעות כלשהיא. הקריאה מחייבת הבנת שפה ויכולת להשתמש בסמלים. כדאי לשים לב לתהליך ההסמלה שקודם לקריאה.
סמלים חזותיים:
ילד רואה חפץ ומזהה את שמו [כיסא למשל] בשלב מסוים הוא מבין שגם חפצים אחרים בעלי צורה דומה נקראים "כיסא" גם אם הם בגדלים וצורות שונים. אחר כך הוא מבין שגם תמונה של כיסא משמעותה כיסא, ובהמשך יבין שגם רצף מסוים של סמלים מופשטים משמעותו כיסא. בתהליך זה, בו יכולת זיהוי חפץ הופכת ליכולת זיהוי תמונה שהופכת ליכולת זיהוי מילה כתובה יש כמה שלבים שצריך לעבור:
1. אבחנה בין מילה לציור ובין האותיות השונות:. רוב הילדים מבחינים בגיל צעיר מאוד בין מילים ותמונות ואם תבקשו מילד גן לכתוב "בית" התוצאה תהייה רצף סימנים בשורות. כשתבקשו ממנו לצייר בית תקבלו תוצר שונה לחלוטין. במקרים בהם הילד לא מבחין בין ציור לאות, אי אפשר להתחיל בלימוד הקריאה ויש צורך לעבוד על הנושא.
2. הבחנה חזותית. כמעט כל הילדים בגיל גן מבחינים בין ציור לאותיות אבל ההבחנה בין האותיות השונות היא עניין אחר. אם תראו לילד גן כרטיס שעליו מצוירת אות ותבקשו ממנו לבחור מבין מספר כרטיסים את זה שעליו מצוירת אות זהה, יש סיכוי שהוא לא יבין מה אתם רוצים ממנו. בשבילו אין שום הבדל בין האותיות- כולן קשקוש חסר משמעות. יש הבדל מהותי בין זיהוי והפקת משמעות מתמונה, לבין זיהוי והפקת משמעות מאותיות ומילים. כדי להפיק משמעות ממילה כתובה יש צורך ברכישת מספר מיומנויות :
שימת לב לפרטים קטנים: כשאנו מפיקים משמעות מציור הפרטים הקטנים פחות חשובים. החתול נשאר חתול גם אם חסר לו קצה הזנב ואנחנו נזהה ציור של ילד גם אם אין בציור אף. בקריאה -קו באורך מילימטר יבדיל בין ח ל ת. לאותה אות משמעות שונה אם יש בתוכה או מעליה נקודה. הילד חייב להפנים שבקריאה, כל פרט קטן משמעותי.
כיווניות: כשהילד מזהה תמונה של כיסא כסמל חזותי, המשמעות לא קשורה לכיוון ונשארת זהה גם כשהכיסא עומד שוכב או הפוך. בקריאה יש משמעות לכיווניות וח וכ הם סמלים שונים לחלוטין. הילד חייב להבין שבקריאה הכיווניות משפיעה על המשמעות.
תרגילים, חוברות ומשימות לקידום הנושא……
רצף: הקריאה בנויה על סריקת הפרטים בכיוון וברצף מסוים. דמיינו לעצמכם תמונה עשירה בפרטים: חווה כפרית שיש בה רפת, לול, דיר ואנשים עובדים בה. אתם יכולים לרפרף על כל התמונה באופן כללי, לדלג מפרט לפרט, להתבונן בה מלמטה למעלה או מהמרכז לצדדים. המשמעות תישאר אותה משמעות. כשילד לומד לקרוא הוא חייב לתרגל לסרוק את הכתוב מימין לשמאל לאורך השורה ואת השורות לקרוא מלמעלה למטה. כל צורה אחרת של סריקה לא מאפשרת לקרוא. גם בזיהוי מילה לרצף חשיבות קריטית והחלפת מיקומה של אות במילה משנה את המשמעות.
תרגילים, חוברות ומשימות לקידום הנושא….
3. זכירת רצף חזותי: מכיוון שיחידת המשמעות הבסיסית היא מילה יש צורך בזכירת רצף מינימאלית כך שהילד, שהגיע לאות האחרונה במילה יזכור מה קרא בתחילתה.
תרגילים, חוברות ומשימות לקידום הנושא….
4. הבחנה שמיעתית: כאשר ילד משמיע צלילים והם הופכים למילים ומשפטים, הוא לומד שלסמל השמיעתי יש משמעות, אולם המילה נתפסת בעיניו כיחידה אחת. כשילד לומד לקרוא עליו ללמוד לפרק את המילה לאבני הבניין שלה- ההברות, ואת ההברה לפרק לאות ותנועה. כדי שיוכל לרכוש מיומנות זו עליו להבחין שהמילה מורכבת מהברות צליל פותח, צליל אמצעי וצליל סוגר. יכולת זו נרכשת בדרך כלל בשנת החיים השלישית ולעיתים ילדים שלקו בדלקות אוזניים כרוניות בגיל זה מתקשים בתחום. בדיבור היומיומי שלנו ההברות "נבלעות" לעיתים קרובות ולכן הילד לא שומע באופן ברור את ההברות המרכיבות את המילה. כשאנו מקריאים לילדים דקלומים, וסיפורים בחרוזים, מבנה המילה מודגש יותר ובכך אנו מסייעים לפיתוחה של האבחנה השמיעתית.
תרגילים, חוברות ומשימות לפיתוח הנושא…..
5 זיכרון שמיעתי: גם בתחום זה, מכוון שהיחידה הבסיסית היא מילה, על הילד לפתח זיכרון שמיעתי מינימאלי שיאפשר לו, כשהגיע לסוף מילה, לזכור את תחילתה.
תרגילים, חוברות ומשימות לפיתוח הנושא….
6. הבנת המבנה הפונולוגי של המילה: הילד הקורא מבין שבמילה הכתובה כל סמל חזותי [אות] מייצג צליל. כשהוא מתייחס למילה כסוג של תמונה הוא חושב שמספר האותיות קשור לגודל החפץ אותו הם אמורים לייצג, כך הוא ייצג בית גדול ביותר אותיות מאשר בית קטן, כשהוא מוכן לקריאה הוא מבין שמספר האותיות מייצג את מספר הצלילים שבמילה. כדי לבדוק את המוכנות הפונולוגית אנחנו נותנים לילד דף שמצוירים עליו פיל ונמלה ומבקשים ממנו לכתוב מעל ציור הפיל "פיל" ומעל ציור הנמלה "נמלה". אם הילד כותב נכון, ברור שהוא מוכן. אם הוא אומר שהוא לא יודע לכתוב, אנחנו מבקשים ממנו לנחש. אם הילד חושב באופן תמונתי, הוא יסמן יותר סימנים ל"פיל" כי הפיל חיה גדולה יותר. אם הוא מבין שכל סימן מייצג צליל, הוא יציין יותר סימנים ל"נמלה" כי המילה ארוכה יותר.