מי אנחנו

איך הכל התחיל

חדר מנהלת, יום ראשון, 8.15 בבוקר, סוף דצמבר. בחוץ גשם שוטף וקר. ועדת שילוב דחופה: נטע, ילד בכיתה ה', גדול ממדים, אמיץ, אימפולסיבי ולא מפסיק להסתבך.

סביב השולחן - מחנכת קרובה לייאוש, זוג הורים מודאג, מנהלת, יועצת, רכזת מתי"א, דוידי אורי מייסד המרחב כפסיכולוג. המורות אומרות (מדווחות?) שקשה מאוד להעביר שיעורים כשהוא בכיתה. 

מסקנה: שעת שילוב. בחדר משתררת דממה. כולם מבינים שמורת שילוב היא אדם נוסף שנטע יריב איתו. 

נטע לא לבד. בכיתה שלו לומדים גם איתן תלמיד 'שקוף'- עם קשיי ויסות הגורמים להימנעות, מיכאל עם קשיי למידה שהופכים לחוסר אונים, יונתן אימפולסיבי ואינו מפסיק להסתבך ונעה עם קושי בהבנת סיטואציות חברתיות ומתמודדת עם חרם. 

בבית ספר ממוצע יש כ-100 ילדים הזקוקים לתיווך ולהכוונה כדי להתפתח בצורה טובה, וכדי לגדול להיות מבוגר מסתדר בזוגיות ובעבודה. הקושי לטפל בבעיות מוביל להתנהלות של כיבוי שריפות – עימותים, מאבקים והורדות ידיים. קשיים לא מטופלים יהפכו לנשירה גלויה או סמויה.

המחיר שזה גובה מהילדים, מהמורים המקצועיים, מהמחנכות, מהיועצות וממנהלי בתי הספר הוא גבוה. האקלים בבית הספר וההישגים הלימודיים נפגעים ונוצרים תסכול, שחיקה ונשירת מורים. 

דקה של דממה ואז דוידי מציע: תנו לי שבועיים לבנות לנטע תוכנית מתאימה.

החזון שלנו

התפקיד הגדול של בית הספר הוא לבנות ילדים.לראות ילד קטן, גוזלי וכמעט חסר ישע, ולהפוך אותו לאדם מתאמץ, מצליח ומתפקד. לראות. להאמין. לגדל.
כאשר המטרות הן רחבות תהליך החינוך הופך להיות משמעותי, חשוב מאין כמותו ומכבד.

כדי ליצור סביבה מצמיחה יש צורך בשילוב של כמה אלמנטים:
1.
ראיית ילד כבעל אישיות, לא כתלמיד.
2. יצירת מקום מוגן ובטוח. מקום שמזמין לתנועה ולא להפרעה ומאבק.
3. יצירת התאמות נדרשות לתלמידים שלא מסוגלים היום להפיק משמעות ולמידה מהמסגרת הקיימת.
כאשר מסגרת בית הספר תיצור בריאות ותבנה חוסן,  היכולות התפקודיות, החברתיות והלימודיות ישתנו לבלי היכר.

במקביל גם מצב ההוראה וגם המורים יעברו שינוי דרסטי.

ניתן להתייחס למורים כבייביסיטר, כשוטר, כנותני/ מעבירי קורס אינטרנטי להכנה למבחני הבגרות וניתן לראות אותם כדמות שפוגשת את הילדים יותר מכל אחד אחר, שאחראית במידה רבה על תהליך ההתפתחות של כל ילד. כאשר הגדרת התפקיד תשתנה, הערך שהחברה נותנת למקצוע ההוראה ישתנה מהותית ויחזור לתפוס את המקום הראוי לו כמעצב חברה. 

בכיתה ממוצעת בישראל 26 ילדים. מתוכם, 4 ילדים נמצאים מתחת לנורמת הלמידה, משמע/זאת אומרת, הם חלשים יותר לימודית. לעוד 3 ילדים יש בעיות קשב וריכוז. ל-2 ילדים(להוריד) נוספים יהיו קשיים ממקור רגשי- בית שנמצא בהליכי גירושין, מישהו מקרבה ראשונה שסובל ממחלה פיזית או נפשית, רגישות ועדינות גבוהה מאוד וכו'.

בעבר ההתייחסות לקשיים האלה הייתה  כאל 'הפרעת בית ספר'.
כשתיגמר הלמידה- הקשיים ייעלמו.
אבל היום אנחנו יודעים שזה לא כך.
ילד שנפלט מבית הספר, יוצא עם תחושת כישלון. היכולת שלו למצוא את עצמו ולא להיגרר להתמכרויות והסתבכויות, כמו גם היכולת לשקם את הערך העצמי נמוכה והוא מועד לתת-תעסוקה.

קשיי ויסות פוגעים באופן משמעותי גם בהחזקת נישואין, משפחה ועבודה קבועה.
כדי לבנות חברה מתמודדת, אנחנו חייבים להקים מרכזי חוסן בצמוד ובתוך בתי הספר, אשר ילמדו ילדים להתמודד עם הקשיים שהם חווים ושיחוו בעתיד.

מרכז מרחב הוקם ב-2012 על ידי קבוצת אנשי חינוך וטיפול שראו מחד את הקשיים הגדולים בבית הספר - קשיי אקלים, קשיי למידה, קשיי ויסות - והבינו שצריך להחזיר את בתי הספר למטרה העיקרית – פיתוח אישיות עצמאית וערכית.

המודל שלנו לשינוי

מרכז מרחב מפעיל מספר תוכניות בבית הספר, ומציע 2 מודלים לשינוי. 

מודל מקום:
בניית תוכניות עבודה 4/5 שנתיות שתלווה את בית הספר תוך מתן כלי עבודה לשינוי האקלים.
1. מענה לקשיים של ילדים בתוך בתי הספר.
2. יצירת שיטתיות בטיפול באקלים תוך הפרדה בין קשיי משמעת לקשיים אחרים.
3. מתן כלים להתבוננות למחנכות ויועצות על שינוי אמיתי בעבודה עם ילדים.
הסינרגיה שבתוכניות מאפשרת שינוי של בית הספר למקום מוחזק יותר עם יכולת ראיה של הילדים בצורה מדויקת ועם תנועה בין החזקה להכלה, בין גבולות למקום לכלל הילדים, כולל הילדים המתקשים.

מודל תקווה:
ניסיון לעצב מחדש את הסביבה הבית ספרית.
מודל זה דורש התחייבות משמעותית של בית הספר ומצריך עבודה רציפה.
במודל בית הספר מתחייב לעבודה על מענים לכלל הקשיים, עבודה על משמעת ואקלים ולאחר שנתיים בתוכנית גם בעבודה פדגוגית מותאמת פרט- תוכנית תלמי"ד (תפקודי למידה ממוקדת יעדים דיפרנציאלים).

הצוותים שלנו

הנהלה

דוידי אורי

מנכ"ל מרכז מרחב

M.A בפסיכולוגיה. פסיכולוג חינוכי מומחה. עבד שנים רבות בשירות הפסיכולוגי חינוכי ובחינוך מיוחד כוללני

יערה מנספילד

מנהלת תוכן והשתלמויות

מנחה בתוכנית המרחב. M.A בייעוץ חינוכי, יועצת חינוכית ומרצה במכינות ובמדרשות

טליה גיל

מנהלת שותפויות

B.A בעבודה סוציאלית קהילתית. שירתה כמ"פ אוכלוסיות בסיכון ובקורס נתיב

יסכה חצרוני

מנהלת תפעול

 B.A בפסיכולוגיה וחינוך. חינוך וריכוז בחנ"מ

מנחות

יעל גטנו

מנחה אזורית ירושלים וגוש עציון

תואר שני בייעוץ חינוך.
עוסקת בייעוץ חינוכי מעל 20 שנה ומטפלת רגשית

תמר שביט

מנחה אזורית מחוז דרום

עוסקת בייעוץ חינוכי מעל 10 שנים

נעה חטב

מנחה אזורית דרום וגוש עציון

תואר ראשון בחינוך ומנהלת מרחבים שונים ברחבי הארץ מעל 5 שנים

שרה זמיר

מנחה אזורית בהר חברון

רכזת ומנהלת מרחב קהילתי סוסיא.
תואר שני בחינוך, עוסקת בהוראה מעל 15 שנה

זויה דיוויס

מנחה ומנהלת אזורית קרית ארבע

תואר ראשון בחינוך, עוסקת בחינוך פורמלי ובלתי פורמלי מעל 20 שנה

שותפים

הטופס נשלח בהצלחה!

ואולי זה לא
קשב וריכוז?

סגנון או הפרעה?

למרות החשיבות הרבה שמיוחסת לאבחון מוקדם, חשוב להיזהר מאבחון יתר של הפרעות קשב וריכוז. ודאי שלמורה או לגננת נוח יותר כשכל הילדים יושבים בשקט וממוקדים בדברים שהיא מספרת, אבל- גם ילדים בריאים, נורמליים וללא כל קושי נוטים לזוז, לצחוק, לחלום ועוד.  אפשר לקרוא לזה סגנון קשב. יש כאלה שמתרכזים טוב יותר כשהם יושבים- ויש כאלה שמתרכזים טוב יותר כשהם זזים. ילדים רבים מתרכזים טוב יותר כשהם משחקים עם משהו בידיים. לאחרים קל יותר להתרכז כאשר מושמעת מוזיקת רקע אהובה. אחדים מתרכזים יותר כשהם לבד, ולאחרים נוח להתרכז כשהם משוחחים עם חבר על נושאי הלימוד. לכל אחד סגנון הקשב שלו. 

לפעמים סגנון הקשב של הילד מפריע למורה: הוא מתרכז טוב יותר כשהוא משחק במשהו בידיים, אבל את המורה זה מעצבן. זוהי אולי בעיה שצריך לפתור- אבל לא סימפטום להפרעת קשב.

אם הילד מאורגן, לומד ומגיע להישגים טובים ללא קושי אבל זז כל הזמן- סביר שהוא תנועתי, אבל אין לו הפרעת קשב. הפרעת קשב היא הפרעה שמפריעה לתפקוד של הילד.

עלינו לכבד ככל האפשר את סגנונות הקשב של הילדים, ולעזור למי שצריך להתמודד עם הפרעת קשב.

עיכוב התפתחותי בתחומים מסוימים או הפרעת קשב?

התפתחות נורמלית של ילדים מתאפיינת בשינוי התפקוד בתחומי המוטוריקה והתנועה, השפה והחשיבה הקוגניטיבית ושיפור ביכולות האינטראקציה בין אישית. גם בהתפתחות תקינה לחלוטין יש פערים ניכרים בקצב ההתקדמות וילדים שונים משיגים את אבני הדרך ההתפתחותיות בגילאים שונים. משך ריכוז קצר, מסורבלות מוטורית, קושי בדחיית סיפוקים, תגובות אימפולסיביות וחשיבה אגוצנטרית הנן תכונות שמאפיינות ילדים צעירים. כאשר ילד

צעיר [בגילאי גן או כיתה א'] מפגין התנהגויות כאלו, הן יכולות להיות תוצאה של התפתחות איטית במקצת בתחומים האלו. פער שייסגר מאליו עם הזמן. הן גם יכולות להיות ביטוי להפרעת קשב וריכוז.

מדוע משנה לנו מקור הקשיים?

התפתחות נורמלית של ילדים צעירים מבוססת על אינטראקציה בין תנועה, שפה ותקשורת בין אישית, כאשר התקדמות בתחום אחד מסייעת להתקדמות בתחומים האחרים.

 אם הקושי נובע מעיכוב התפתחותי- הסביבה הטובה להתפתחות כזאת היא סביבה פתוחה ועשירה שנותנת זמן ומקום ולתנועה ומשחק חברתי. הורים וצוות חינוכי שלווים ורגועים, שיש להם סבלנות לתהליכים התפתחותיים מאפשרים לילד להגיע למיטב שלו ללא התערבויות מיותרות. לעומת זאת- אם יש לנו בעיה- צורת הטיפול הטובה היא הגדרה מדויקת שלה ומתן טיפול ממוקד בהקדם.

איך נדע אם הקושי הוא התפתחותי או תוצאה של קשיי קשב וריכוז?

דפוס משפחתי:

לעיתים קרובות יש במשפחות דפוסי התפתחות אופייניים, אם זהו הילד הרביעי ולשלושה אחים שלו היו קשיים התפתחותיים שנסגרו מעצמם בהמשך- יש סבירות גדולה יותר שזהו הסיפור. אם מדובר במשפחה שיש בה מספר ילדים עם בעיות קשב וריכוז- הסיכוי לבעיית קשב וריכוז עולה.

מגמה:

בעיה לא מטופלת נוטה להחריף, פער התפתחותי נוטה להצטמצם עם הזמן. אם בגיל שלוש הילד נטה ללטף, לחבק ולמשש אנשים בצורה בלתי נסבלת ובגיל חמש יש שרידים לבעיה- סביר שזהו קושי התפתחותי. אם בגיל שלוש הגננת לא ראתה כל בעיה, הגיל ארבע התחילו תלונות ובגיל חמש המצב בלתי נסבל,  סבירות גבוהה שמדובר בקושי. 

ההפרעה במסגרות השונות

הסברנו מהי הפרעת קשב וריכוז. להפרעה כזו השפעות בכל התחומים ותנאי לכך שהיא תוגדר כהפרעה לפי ה DSM ( Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders; בעברית: מדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות), הוא שהיא תימצא ביותר מסביבה אחת.

 ניגע כאן בכמה נושאים עיקריים שבהם מתבטא הקושי: בבית, בבית הספר, ובקהילה הדתית . לעתים עולה גם הנושא של הפרעות קשב ומגדר .

קשיים טיפוסיים בבית

יש לכם ילד עם הפרעת קשו"ר? אפשר לספר על זה הרבה דברים. אם אתם הורים צעירים סביר שאתם מתרוצצים אחריו כל היום. סביר שאתם מותשים. אתם מרגישים שהילד חכם וחמוד אבל כל-כך קשה איתו.. כשהודעתם במעון שהילד חולה היום יכולתם לשמוע בטלפון את אנחת הרווחה של המטפלת. הוא חמוד, אבל כל-כך קשה איתו.. הביקור בגן המשחקים יכול להיות סיוט. הוא צריך להוציא מרץ ואנרגיה- אבל אתם לא יכולים לשבת רגע בשקט. קודם כל, נראה שהוא לא מבין מה מסוכן. מטפס למקומות גבוהים, קופץ בצורה לא זהירה, נופל כל הזמן. הברכיים שרוטות תמיד. על המצח יש חבורה כחולה גדולה שכמעט תמיד נמצאת שם. זאת לא אותה אחת כמובן. כל יומיים צומחת אחת חדשה. ואם הוא משחק- אז מתחילות התלונות. 'הבן שלך לקח', 'הבן שלך שפך', 'הבן שלך עשה'. והמבטים של האימהות. הדודות ניגשות בסוף השבת המשפחתית. אחת אומרת לכם- 'אני מבינה וכו' אבל ילדים מוכרחים גבולות, כשאין להם גבולות הם נראים ככה'.  עשר דקות אחר כך הדודה השנייה תסביר במומחיות ש'אי אפשר להגיד לילד רק לא ולא'. כולם בטוחים שאתם או וותרנים מדי וחסרי סמכות הורית, או קשוחים מדי, ולכן הילד מתמרד. ואולי אתם מחבקים אותו יותר מדי ולכן הוא מתנהג ככה? או בכלל נוקשים ועצורים רגשית? רואים שלילד יש בעיות. האמת היא שאתם נבוכים מאוד ובטוחים שכולם צודקים. לא חשבתם שילדים מתנהגים ככה. אם יש לכם ילד עם הפרעת קשו"ר , יש סיכוי גדול שגם אחד ההורים היה כזה. במקרה כזה הסביבה כאילו אומרת לו 'מגיע לך'..

האמת היא שהורים רבים נבוכים. כשהילד מתנהג כך הם מתחילים לחשוב שהם הורים לא טובים. אולי הם באמת לא יודעים איך להתנהג?! הם מרגישים רגשי אשמה. אולי הם חסרי הבנה, חסרי סבלנות, אולי הם עובדים יותר מידי וכך הלאה. חוסר הביטחון ותחושת האשמה מפריעים להם לתפקד. הילד  קולט את המבוכה וחוסר האונים והתנהגותו הופכת קשה יותר. נוצר מעגל שלילי של חוסר בטחון, שמעודד התנהגות פרועה, שמצידה מגבירה את חוסר הביטחון.

אם אתם הורים צעירים לילד עם קשיי קשב, עליכם לשים לב ולא להיגרר למעגל הזה. חזקו את עצמכם. הזכירו לעצמכם שהבעיה היא של הילד. פתחו מנגנונים שיעזרו לכם להתמודד עם הערות ביקורת מסוגים שונים. החוסן שלכם הוא הדבר החשוב ביותר לילד שלכם. אם הוא בן יחיד, יכול להיות שתגלו שמעייף מאוד להיות אתו. הוא מתקשה מאוד להעסיק את עצמו ודורש מכם לשעשע אותו. אם הוא אחד מכמה אחים- הבעיות בין האחים יכולות להעיק מאוד.

מריבות בלתי פוסקות בין האחים. אם הוא הגדול- הוא יכול להיות שתלטן ואלים כלפי אחיו הקטנים.  תחשבו עליו: הוא כבר בכיתה ג', אבל צולח בקושי את משימות הלימודים, והקטן הזה- תראו כמה הוא מבריק..  כשהגדול משנן בקושי ומתאמץ להתארגן ללמידה, הקטן יושב בצד וזורק את התשובות. ואיזה ילד טוב הוא הקטן הזה. הגדול בחור קשוח. לא בקלות הוא יגלה כמה קשה לו שהקטן יותר מוצלח, אבל תחושת הכישלון והתסכול יכולה להתפרץ בהצקות והעלבות שיהפכו את חיי הקטן לסיוט. כשאתם מנסים להתערב- זה רק נעשה יותר גרוע. התחושה שאתם לא מצליחים להגן על הקטנים בבית והם נפגעים מוסיפה גם היא לתחושות הכישלון וחוסר האונים. אחר כך מגיעה התחושה שהוא מקלקל את האחים האחרים. פתאום הקטן שהיה ילד כל-כך טוב מתחיל גם הוא להרביץ ולקלל. אם הוא הקטן בין האחים- הוא יכול להיות מושא לזלזול ודחייה מצד אחיו הגדולים. הם יכולים לבקר את ההחלטות החינוכיות שלכם ולתת לכם תחושה שאתם הורים גרועים.

קשיים בבית הספר

בית הספר הוא מקום קשה במיוחד לילדים עם הפרעות קשב וריכוז: הקשיים בתקשורת בין אישית בולטים מאוד כאשר ילד נדחס לכיתה עם עוד 30 מבני גילו, או נדרש לשהות בחצר בהפסקה עם עוד כמה מאות מהם. בביצוע משימות תוך שהוא חולק שולחן קטן עם עוד חבר או מתמרן בתוך כיתה צפופה בולטים מאוד הקשיים בתכנון תנועה. הם גם מפריעים לו להשתתף במשחקים בהפסקות והילד המסורבל והמגושם עלול למצוא את עצמו מחוץ למשחק ולחוש בודד ועצוב.

הקשיים בתכנון חשיבה הופכים את ההתמודדות עם המשימות הלימודיות לאתגר קשה מאוד. תמיד חסרים ספרים ומחברות, ועד שהוא מוצא את הציוד הילדים האחרים כבר סיימו את המשימה.

 הקושי בהערכת יכולת והערכת זמן מביא אותם לקחת על עצמם משימות לא מתאימות ליכולתם ולכן להיכשל. הקשיים בהתמדה גורמים לכך שהם מתחילים משימות בהתלהבות אך לא מסיימים אותן.

הקושי בקשב מפריע להם להתרכז במה שהמורה אומר בשיעור או לקרוא חומר כתוב בנושא לימודי, והאימפולסיביות מביאה אותם לענות בלי שקראו את השאלה עד הסוף. כתוצאה מקשיים אלו קורה לעתים קרובות שהיכולות הקוגניטיביות הטובות לא באות לידי ביטוי  בהישגים בבית הספר.

התנועתיות, החיפוש אחר חידוש וריגוש והקושי בקבלת סמכות מביאים לבעיות משמעת, עימותים והסתבכויות.

ילדים מסוימים נוטים להיות שקטים וחולמניים. אך הישגיהם הלימודיים נמוכים מאוד בגלל הבעיות שתוארו למעלה. לעתים קרובות הם דחויים חברתית או מושא ללעג מצד בני גילם בשל האיטיות, החולמנות והסרבול שמאפיינים אותם.

ילדים עם הפרעות קשב מציבים אתגרים קשיים בפני המורה. ילד היפר-אקטיבי 'הופך את הכיתה'. רב עם ילדים. ילד חולמני משגע אותו באיטיות שלו, ושניהם לא לומדים. לעתים קרובות הריטלין לא עוזר מספיק- או שאינו עוזר בכלל, והמורה עומד חסר אונים.

לעתים ההורים מביאים אבחון עם המלצות למורה: 'להושיב את הילד בשורה הראשונה', 'לתת לו משימות קצרות ולהמחיש לו את המטלות באופן חזותי' ועוד ועוד. אלא שבכיתה יש עוד חמישה ילדים שקיבלו המלצות לשבת בשורה הראשונה. שניים עם הפרעת קשב ושלושה עם קשיים בראייה. בנוסף, כשהוא יושב בשורה הראשונה, ההתנהגות שלו מפריעה לכל הכיתה. למורה יש רצון לתת לו משימות קצרות ולהמחיש לו הכל באופן חזותי- אבל עליו ללמד את כל ילדי הכיתה, והוא אף פעם לא מספיק.  הוא מרגיש לא נוח מול ההורים ששואלים על ביצוע ההמלצות. איך להסביר להם שזה פשוט בלתי אפשרי?!

וגם ההתנהלות מול הילדים האחרים. איך להסביר להם למה הילד הזה מרביץ, הופך ודוחף?! איך מצד אחד לגלות הבנה לקשיים של הילד, ומצד שני לתת לתלמידים האחרים תחושה שהם בטוחים ומוגנים ושהתלונות שלהם נשמעות?!

זוהי מציאות קשה, וכדי להתמודד איתה חשוב שיהיה שיתוף פעולה עקבי בין ההורים והמורה.

הפרעת קשב וריכוז,
איך זה נראה?

זה‭ ‬לא‭ ‬בהכרח‭ ‬קשור‭ ‬לקשב‭!‬

בשיחה טיפוסית על הפרעת קשב הורים יכולים להגיד: 'אתם חושבים שיש ליוסי הפרעת קשב? זה לא יכול להיות! כשמשהו מעניין אותו כמו בנייה בלגו, משחק במחשב או ספר - אי אפשר להזיז אותו במשך שעות. אני יכולה לקרוא לו פעם אחרי פעם והוא אפילו לא שומע!' – זה לא קשור לעניין. ילדים עם הפרעות קשב נוטים להיות מרותקים לסיפור או משחק, וכשהם מרוכזים במשהו קשה להם להפסיק יותר מאשר לילדים רגילים. הקושי להתרכז הוא רק אחד מהסימפטומים של הפרעת קשב. במקרים רבים זהו אחד מהסימפטומים הקלים שלה.

סירבול‭ ‬וקושי‭ ‬בתיאום‭ ‬תנועה‭ ‬הם‭ ‬אחד‭ ‬הסימפטומים‭ ‬האופייניים‭ ‬לילדים‭ ‬עם‭ ‬הפרעת‭ ‬קש‭"‬ר‭.‬

שולחן שבת. כל המשפחה מתיישבת לשולחן שבת. השולחן ערוך, מפיות ליד הצלחות וכולם אוכלים. אף אחד לא רוצה לשבת ליד שמואל. הוא שופך הכל. הבגדים שלו תמיד מתלכלכים. השולחן והרצפה סביב הצלחת שלו מלאים בפירורי אוכל. כשהוא רוצה למזוג לעצמו מיץ יש סיכוי גדול שיהפוך את הכוסות של היושבים לידו. את הכוס ימלא כך שתעלה על גדותיה, וכשהוא מנסה לקחת מרק כל המשפחה עוצרת את נשימתה. בארוחה רגילה שמואל מקבל עשרות הערות. תסגור את הפה כשאתה אוכל. אל תכניס את המרפקים לצלחת של זה שיושב לידך. אל תשפוך. אל תהפוך. תנגב את הפה. תשטוף את הידיים. וכל ההערות- מוצדקות. שמואל שונא סעודות שבת.

פיזור‭ ‬ונטיה‭ ‬לשכחנות‭ ‬מאפיינים‭ ‬ילדים‭ ‬עם‭  ‬הפרעת‭ ‬קש‭"‬ר‭.‬

רון בכיתה ב', הוא מעולם לא חזר עם ילקוט מבית הספר. אמא שלו מורה והיא מודעת לחשיבות הכנת שיעורי הבית. היא גם שמחה להקדיש מזמנה ולעזור לרון בשיעורי הבית אלא ש..  במקרים רבים רון שוכח את התיק בכיתה או בהסעה או אצל חבר. כשהתיק מגיע- מתברר שהמחברת המתאימה נותרה בכיתה.. לעתים השיעורים לא כתובים ביומן, כי כשהיה צריך לכתוב הוא לא מצא את העיפרון. כשהוא נזכר שיש שאלות בתורה אמא פותחת את המחברת ולא מוצאת. לבסוף מגלים שהשאלות נכתבו בדף האחרון של מחברת טבע..

ילדים‭ ‬עם‭ ‬הפרעת‭ ‬קש‭"‬ר‭ ‬מתקשים‭ ‬בתכנון‭ ‬וארגון‭ .‬הם‭ ‬מתחילים‭ ‬בהתלהבות‭ ‬אך‭ ‬מתקשים‭ ‬להתמיד‭ ‬גם‭ ‬בדברים‭ ‬שחשובים‭ ‬להם‭.

שי אוהב מאוד לשחק בחוץ, והוא מעדיף בניה על משחקים שקטים. היום הוא החליט לבנות 'מחנה'. הוא אסף עצים, ורוצה לבנות מהם בית סודי. שי רץ לאבא ומבקש ממנו כלי עבודה ומספר קרשים. אבא מהסס. הוא מעוניין לתמוך ברעיונות של שי, אבל בדרך כלל שי מתלהב בהתחלה ומהר מאוד מאבד עניין. חבל על הקרשים, אבל שי כל-כך רוצה.. הוא משכנע את אבא שהוא חייב את הקרשים. הוא מבטיח שהפעם זה רציני. הוא עם חבר, והוא יסיים, ואחר כך תהיה פעילות במחנה ועוד..

אבא משתכנע ונותן את הקרשים.

אחרי יומיים אבא מתעניין. את הבית הסודי לא הצליחו להקים. התחילו אבל.. את הקרשים שאבא נתן הם ניסרו ורק אחר כך גילו שניסרו אותם קצר מידי והם לא מתאימים. צריך קרשים חדשים. היה צריך לחפש עוד קרשים, אבל בינתיים יש לו רעיון אחר. את כלי העבודה הוא שכח להחזיר, אבל הנה הוא רץ לחפש אותם..

ילדים עם הפרעת קש״ר נוטים להיות איטיים וחולמניים. איטיות זו מביאה לעתים קרובות להישגים לימודיים מונמכים ובידוד חברתי.

דוד ילד חכם. כל מי שמשוחח איתו מתרשם מהתבונה, היכולות ואוצר המלים. כשדוד נכנס לכיתה א' כולם היו בטוחים שהוא יהיה תלמיד מבריק, להפתעת כולם הוא תלמיד חלש ביותר. נראה שהוא לא מרוכז בנעשה בשיעור, חולם כל הזמן. עד שהוא זוכר להוציא עיפרון כל הכיתה סיימה להעתיק את השאלות ולענות עליהן. רק אז הוא מגלה שאין לו מחברת.  הוא איטי מאוד ולכן לא משתפים אותו במשחקי כדורגל. גם בהפסקות הוא יושב לבד. מכיוון שדוד לא מפריע בכיתה המורים לא מתעסקים איתו יותר מידי, אבל כולם רואים ואומרים שחבל על הילד החכם הזה שלא לומד כלום.

את החשיבה של ילדים עם הפרעת קש"ר מאפיינים המשפטים הבאים:
'רק אני קיים בעולם. את מה שאני רוצה אני חייב לקבל ומיד!'

כל המשפחה מתכוננת לחופשה בצפון. המכונית הקטנה צפופה והתיקים נערמים בין הילדים. חם. כולם מחכים לתזוזה אבל רועי עדיין בבית. קוראים לו לבוא והוא מתעכב. אמא יוצאת לקרוא לו. בסוף הוא מגיע. הוא החליט שהוא רוצה לקחת גם את האופניים לטיול. מסבירים לו: 'אבל אין מקום לאופניים'. יש לו פתרון: 'אם נוציא את התיקים ונשכיב את האופניים בתא המטען הם ייכנסו'. 'אבל הכידון ייתקע במי שיושב במושב האחורי'- 'לא נורא. הם יתכופפו'.  בפני אבא ואמא עומדת הברירה: להתחיל להתווכח עם רועי- או להוריד את כל התיקים, להכניס את האופניים ולארוז מחדש תוך גרימת אי נוחות ליושבים בספסל האחורי. מתוך היכרות עם רועי הם מעדיפים לארוז מחדש. התהליך מתחיל. הבת הגדולה עצבנית: 'למה תמיד מוותרים לו'  יעל והדס רבות וגילי התינוק צורח בעצבים.

התהליך הסתיים ורועי עולה לרכב. הוא לא מוכן לשבת מאחור במקום שבו מזדקר הכידון כי יש לו רגליים ארוכות. שאחד הקטנים ישב. שם. הנסיעה מתחילה והוא שואל: 'למה כולם עצבניים במשפחה הזאת?  אי אפשר לצאת פעם לחופש בנחת?!  לזרום בכיף?!'

ילדים עם הפרעת קש"ר נוטים לחפש ריגושים. נטייה זו מסבכת אותם לעתים קרובות במריבות לא להם.
 

כל הילדים משחקים בחצר בית-הספר. שיבי שוער. בקצה השני יש קבוצת ילדים. משהו קורה שם. יש מכות בין שני ילדים מכיתה ז'. שיבי מסתכל מהופנט, ותוך רגע הוא עוזב את השער ורץ לשם. הוא מתחיל לעודד את עמית: 'עמית. תן לו! גמור אותו במכות!'  המורה התורן בא להפריד ומברר את העניין. שיבי לא יכול לעזוב את האזור. הוא מסביר, מתערב, נדחף ובסוף מקבל מכה מאחד הילדים, כשהוא חוזר הביתה הוא מתלונן: 'הגדולים תמיד מרביצים לי..'

ילדים עם הפרעת קש"ר נוטים להתפזר, לחלום ולא לסיים משימות.
 

אביגיל הזמינה חברה והן רוצות לאפות יחד עוגה. אמא מסכימה בשמחה. לאחר שעה אמא חוזרת הביתה. העוגה בתנור, אבל המטבח..   החלב מחמיץ מחוץ למקרר, קליפות ביצים מפוזרות על השיש וזבובים מטיילים ביניהן. הכלים מלוכלכים על השיש והכיור. אביגיל קוראת בפינה. אמא קוראת לה ומבקשת ממנה לסדר. 'בשמחה, עוד דקה אני מסיימת את הפרק'. אחרי עשר דקות אביגיל עדיין קוראת. 'אביגיל. תסדרי את השיש!', היא קמה מייד, ומתחילה לסדר. כשאמא חוזרת שוב הכלים שטופים, אבל הברז לא סגור עד הסוף. הביצים עדיין על השיש והחלב כבר החמיץ. שוב מזכירים לאביגיל לחזור ולסדר שוב ושוב. ובסוף היא אומרת 'אמא למה את כועסת? הבטחתי וסידרתי!'

תוכן בהקמה

דילוג לתוכן