מי אנחנו

התפקיד הגדול של בית הספר הוא לבנות ילדים.לראות ילד קטן, גוזלי וכמעט חסר ישע, ולהפוך אותו לאדם מתאמץ, מצליח ומתפקד. לראות. להאמין. לגדל.
כאשר המטרות הן רחבות תהליך החינוך הופך להיות משמעותי, חשוב מאין כמותו ומכבד.

כדי ליצור סביבה מצמיחה יש צורך בשילוב של כמה אלמנטים:
1. ראיית ילד כבעל אישיות, לא כתלמיד.
2. יצירת מקום מוגן ובטוח. מקום שמזמין לתנועה ולא להפרעה ומאבק.
3. יצירת התאמות נדרשות לתלמידים שלא מסוגלים היום להפיק משמעות ולמידה מהמסגרת הקיימת.
כאשר מסגרת בית הספר תיצור בריאות ותבנה חוסן,  היכולות התפקודיות, החברתיות והלימודיות ישתנו לבלי היכר.

במקביל גם מצב ההוראה וגם המורים יעברו שינוי דרסטי.

ניתן להתייחס למורים כבייביסיטר, כשוטר, כנותני/ מעבירי קורס אינטרנטי להכנה למבחני הבגרות וניתן לראות אותם כדמות שפוגשת את הילדים יותר מכל אחד אחר, שאחראית במידה רבה על תהליך ההתפתחות של כל ילד. כאשר הגדרת התפקיד תשתנה, הערך שהחברה נותנת למקצוע ההוראה ישתנה מהותית ויחזור לתפוס את המקום הראוי לו כמעצב חברה. 

בכיתה ממוצעת בישראל 26 ילדים. מתוכם, 4 ילדים נמצאים מתחת לנורמת הלמידה, משמע/זאת אומרת, הם חלשים יותר לימודית. לעוד 3 ילדים יש בעיות קשב וריכוז. ל-2 ילדים(להוריד) נוספים יהיו קשיים ממקור רגשי- בית שנמצא בהליכי גירושין, מישהו מקרבה ראשונה שסובל ממחלה פיזית או נפשית, רגישות ועדינות גבוהה מאוד וכו'.

בעבר ההתייחסות לקשיים האלה הייתה  כאל 'הפרעת בית ספר'.
כשתיגמר הלמידה- הקשיים ייעלמו.
אבל היום אנחנו יודעים שזה לא כך.
ילד שנפלט מבית הספר, יוצא עם תחושת כישלון. היכולת שלו למצוא את עצמו ולא להיגרר להתמכרויות והסתבכויות, כמו גם היכולת לשקם את הערך העצמי נמוכה והוא מועד לתת-תעסוקה.

קשיי ויסות פוגעים באופן משמעותי גם בהחזקת נישואין, משפחה ועבודה קבועה.
כדי לבנות חברה מתמודדת, אנחנו חייבים להקים מרכזי חוסן בצמוד ובתוך בתי הספר, אשר ילמדו ילדים להתמודד עם הקשיים שהם חווים ושיחוו בעתיד.

מרכז מרחב הוקם ב-2012 על ידי קבוצת אנשי חינוך וטיפול שראו מחד את הקשיים הגדולים בבית הספר - קשיי אקלים, קשיי למידה, קשיי ויסות - והבינו שצריך להחזיר את בתי הספר למטרה העיקרית – פיתוח אישיות עצמאית וערכית.