ההפרעה במסגרות השונות
הסברנו מהי הפרעת קשב וריכוז. להפרעה כזו השפעות בכל התחומים ותנאי לכך שהיא תוגדר כהפרעה לפי ה DSM ( Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders; בעברית: מדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות), הוא שהיא תימצא ביותר מסביבה אחת.
ניגע כאן בכמה נושאים עיקריים שבהם מתבטא הקושי: בבית, בבית הספר, ובקהילה הדתית . לעתים עולה גם הנושא של הפרעות קשב ומגדר .
קשיים טיפוסיים בבית
יש לכם ילד עם הפרעת קשו"ר? אפשר לספר על זה הרבה דברים. אם אתם הורים צעירים סביר שאתם מתרוצצים אחריו כל היום. סביר שאתם מותשים. אתם מרגישים שהילד חכם וחמוד אבל כל-כך קשה איתו.. כשהודעתם במעון שהילד חולה היום יכולתם לשמוע בטלפון את אנחת הרווחה של המטפלת. הוא חמוד, אבל כל-כך קשה איתו.. הביקור בגן המשחקים יכול להיות סיוט. הוא צריך להוציא מרץ ואנרגיה- אבל אתם לא יכולים לשבת רגע בשקט. קודם כל, נראה שהוא לא מבין מה מסוכן. מטפס למקומות גבוהים, קופץ בצורה לא זהירה, נופל כל הזמן. הברכיים שרוטות תמיד. על המצח יש חבורה כחולה גדולה שכמעט תמיד נמצאת שם. זאת לא אותה אחת כמובן. כל יומיים צומחת אחת חדשה. ואם הוא משחק- אז מתחילות התלונות. 'הבן שלך לקח', 'הבן שלך שפך', 'הבן שלך עשה'. והמבטים של האימהות. הדודות ניגשות בסוף השבת המשפחתית. אחת אומרת לכם- 'אני מבינה וכו' אבל ילדים מוכרחים גבולות, כשאין להם גבולות הם נראים ככה'. עשר דקות אחר כך הדודה השנייה תסביר במומחיות ש'אי אפשר להגיד לילד רק לא ולא'. כולם בטוחים שאתם או וותרנים מדי וחסרי סמכות הורית, או קשוחים מדי, ולכן הילד מתמרד. ואולי אתם מחבקים אותו יותר מדי ולכן הוא מתנהג ככה? או בכלל נוקשים ועצורים רגשית? רואים שלילד יש בעיות. האמת היא שאתם נבוכים מאוד ובטוחים שכולם צודקים. לא חשבתם שילדים מתנהגים ככה. אם יש לכם ילד עם הפרעת קשו"ר , יש סיכוי גדול שגם אחד ההורים היה כזה. במקרה כזה הסביבה כאילו אומרת לו 'מגיע לך'..
האמת היא שהורים רבים נבוכים. כשהילד מתנהג כך הם מתחילים לחשוב שהם הורים לא טובים. אולי הם באמת לא יודעים איך להתנהג?! הם מרגישים רגשי אשמה. אולי הם חסרי הבנה, חסרי סבלנות, אולי הם עובדים יותר מידי וכך הלאה. חוסר הביטחון ותחושת האשמה מפריעים להם לתפקד. הילד קולט את המבוכה וחוסר האונים והתנהגותו הופכת קשה יותר. נוצר מעגל שלילי של חוסר בטחון, שמעודד התנהגות פרועה, שמצידה מגבירה את חוסר הביטחון.
אם אתם הורים צעירים לילד עם קשיי קשב, עליכם לשים לב ולא להיגרר למעגל הזה. חזקו את עצמכם. הזכירו לעצמכם שהבעיה היא של הילד. פתחו מנגנונים שיעזרו לכם להתמודד עם הערות ביקורת מסוגים שונים. החוסן שלכם הוא הדבר החשוב ביותר לילד שלכם. אם הוא בן יחיד, יכול להיות שתגלו שמעייף מאוד להיות אתו. הוא מתקשה מאוד להעסיק את עצמו ודורש מכם לשעשע אותו. אם הוא אחד מכמה אחים- הבעיות בין האחים יכולות להעיק מאוד.
מריבות בלתי פוסקות בין האחים. אם הוא הגדול- הוא יכול להיות שתלטן ואלים כלפי אחיו הקטנים. תחשבו עליו: הוא כבר בכיתה ג', אבל צולח בקושי את משימות הלימודים, והקטן הזה- תראו כמה הוא מבריק.. כשהגדול משנן בקושי ומתאמץ להתארגן ללמידה, הקטן יושב בצד וזורק את התשובות. ואיזה ילד טוב הוא הקטן הזה. הגדול בחור קשוח. לא בקלות הוא יגלה כמה קשה לו שהקטן יותר מוצלח, אבל תחושת הכישלון והתסכול יכולה להתפרץ בהצקות והעלבות שיהפכו את חיי הקטן לסיוט. כשאתם מנסים להתערב- זה רק נעשה יותר גרוע. התחושה שאתם לא מצליחים להגן על הקטנים בבית והם נפגעים מוסיפה גם היא לתחושות הכישלון וחוסר האונים. אחר כך מגיעה התחושה שהוא מקלקל את האחים האחרים. פתאום הקטן שהיה ילד כל-כך טוב מתחיל גם הוא להרביץ ולקלל. אם הוא הקטן בין האחים- הוא יכול להיות מושא לזלזול ודחייה מצד אחיו הגדולים. הם יכולים לבקר את ההחלטות החינוכיות שלכם ולתת לכם תחושה שאתם הורים גרועים.
קשיים בבית הספר
בית הספר הוא מקום קשה במיוחד לילדים עם הפרעות קשב וריכוז: הקשיים בתקשורת בין אישית בולטים מאוד כאשר ילד נדחס לכיתה עם עוד 30 מבני גילו, או נדרש לשהות בחצר בהפסקה עם עוד כמה מאות מהם. בביצוע משימות תוך שהוא חולק שולחן קטן עם עוד חבר או מתמרן בתוך כיתה צפופה בולטים מאוד הקשיים בתכנון תנועה. הם גם מפריעים לו להשתתף במשחקים בהפסקות והילד המסורבל והמגושם עלול למצוא את עצמו מחוץ למשחק ולחוש בודד ועצוב.
הקשיים בתכנון חשיבה הופכים את ההתמודדות עם המשימות הלימודיות לאתגר קשה מאוד. תמיד חסרים ספרים ומחברות, ועד שהוא מוצא את הציוד הילדים האחרים כבר סיימו את המשימה.
הקושי בהערכת יכולת והערכת זמן מביא אותם לקחת על עצמם משימות לא מתאימות ליכולתם ולכן להיכשל. הקשיים בהתמדה גורמים לכך שהם מתחילים משימות בהתלהבות אך לא מסיימים אותן.
הקושי בקשב מפריע להם להתרכז במה שהמורה אומר בשיעור או לקרוא חומר כתוב בנושא לימודי, והאימפולסיביות מביאה אותם לענות בלי שקראו את השאלה עד הסוף. כתוצאה מקשיים אלו קורה לעתים קרובות שהיכולות הקוגניטיביות הטובות לא באות לידי ביטוי בהישגים בבית הספר.
התנועתיות, החיפוש אחר חידוש וריגוש והקושי בקבלת סמכות מביאים לבעיות משמעת, עימותים והסתבכויות.
ילדים מסוימים נוטים להיות שקטים וחולמניים. אך הישגיהם הלימודיים נמוכים מאוד בגלל הבעיות שתוארו למעלה. לעתים קרובות הם דחויים חברתית או מושא ללעג מצד בני גילם בשל האיטיות, החולמנות והסרבול שמאפיינים אותם.
ילדים עם הפרעות קשב מציבים אתגרים קשיים בפני המורה. ילד היפר-אקטיבי 'הופך את הכיתה'. רב עם ילדים. ילד חולמני משגע אותו באיטיות שלו, ושניהם לא לומדים. לעתים קרובות הריטלין לא עוזר מספיק- או שאינו עוזר בכלל, והמורה עומד חסר אונים.
לעתים ההורים מביאים אבחון עם המלצות למורה: 'להושיב את הילד בשורה הראשונה', 'לתת לו משימות קצרות ולהמחיש לו את המטלות באופן חזותי' ועוד ועוד. אלא שבכיתה יש עוד חמישה ילדים שקיבלו המלצות לשבת בשורה הראשונה. שניים עם הפרעת קשב ושלושה עם קשיים בראייה. בנוסף, כשהוא יושב בשורה הראשונה, ההתנהגות שלו מפריעה לכל הכיתה. למורה יש רצון לתת לו משימות קצרות ולהמחיש לו הכל באופן חזותי- אבל עליו ללמד את כל ילדי הכיתה, והוא אף פעם לא מספיק. הוא מרגיש לא נוח מול ההורים ששואלים על ביצוע ההמלצות. איך להסביר להם שזה פשוט בלתי אפשרי?!
וגם ההתנהלות מול הילדים האחרים. איך להסביר להם למה הילד הזה מרביץ, הופך ודוחף?! איך מצד אחד לגלות הבנה לקשיים של הילד, ומצד שני לתת לתלמידים האחרים תחושה שהם בטוחים ומוגנים ושהתלונות שלהם נשמעות?!
זוהי מציאות קשה, וכדי להתמודד איתה חשוב שיהיה שיתוף פעולה עקבי בין ההורים והמורה.