לילדים עם 'בעיות קשב וריכוז',  קשה יותר למצוא את האיזון העדין שבין העולם הפנימי למציאות הפיזית והחברתית החיצונית. אנחנו נקרא לזה וויסות. וויסות של אגוצנטריות לעומת התחשבות, של אימפולסיביות לעומת שליטה עצמית, של עשייה ותנועה לעומת ריכוז והתבוננות.

 


אז מה עושים?

ילדים פתוחים ללמידה חדשה, בערוצים שמתאימים להם. במרחב אנחנו עובדים בצורה ממוקדת, בקבוצת דיון, על ארבעה מוקדים:

  • מוקד גוף- תנועה- תחושה- בעבודה פיזית ובתנועה.

  • מוקד אני- אחר- השתייכות ופעילות משותפת. צורך בהסכמה, התחשבות וויתור.

  • מוקד פנים- חוץ- עבודה פיזית לעומת חשיבה, תכנון ופרויקט אישי.

  • מוקד אישי- לכל אחד מהילדים נקבעת במהלך השנה מטרה אישית בשיתוף עם ההורים ולעיתים גם הצוותים החינוכיים.


רציונל התכנית

ילדים רבים עם בעיות וויסות מתקשים להתמודד עם המסגרות הנורמטיביות. ילדים אלו הינם פעמים רבות בעלי יכולות קוגניטיביות טובות, אך בעלי מיומנויות נוירולוגיות שונות מהנורמה, לדוגמה: בצורת הלמידה- למידה דרך עשייה ולא דרך מילים, באופן- תנועתיות במקום ישיבה, ובטווח הקשב- 5 דקות במקום חצי שעה.

קשיים נוספים באים לידי ביטוי בחברה בחשיבה אגוצנטרית ואימפולסיביות רבה. קשיים אלו גורמים לחוסר הצלחה, תחושת כישלון ועימותים עם הסביבה. (שיעור בכיתה, שולחן שבת, נסיעה משפחתית). כאשר הילד מרגיש שהאינטראקציה המרכזית עם הסביבה היא הורדת ידיים ומאבקי כח, קשיים אלו מחריפים ומובילים לתחושת כישלון פנימית, (איך אני כל כך לא מצליח למרות שאני יודע, אני כנראה דפוק), שיוצרת קשיים רגשיים משמעותיים, נשירה, ובהמשך, עלולה לגרום גם עבריינות והתמכרויות.

באמצעות הבנת הקשיים ויצירת מרחב מכיל שבו באים לידי ביטוי תחומי החוזק של הילד, נוצר שיתוף פעולה שבו המטרה המשותפת לכל השותפים (משפחה, כיתה, הילד והמדריך), היא ללמוד להתמודד עם האופי והסגנון של כל ילד וליצור שינוי בקשר בינו לבין הסביבה. הלמידה כוללת שלושה שלבים:
תשומת לב- מה קורה לי ואיך זה נראה (כמובן, בהתאם למוקד העבודה),
הבנה- איך זה משפיע עלי ועל הסביבה
תרגול- זיהוי, רכישת הצלחות ושינוי. כאשר נבנית שפה מתאימה, לילד נוצרים מונחי חשיבה עצמאיים שדרכם הוא יכול להבין ולפרק סיטואציה, בצורה שמאפשרת התמודדות ולא מאבק. התוכנית בונה לילדים כלי התמודדות עם קשיי התאמה למסגרות (בית וכיתה), שישמרו עליהם גם בתור מתבגרים ובוגרים.