ילדים עם פרופיל של קשיי וויסות, שרובם נמצאים בחינוך הרגיל, יוצאים מהכיתה כל שבוע בזמן קבוע לכמה שעות ומשתתפים בקבוצה של 8 - 13 ילדים, מדריך/ה ובת שרות. סדר היום בקבוצה כולל מספר חלקים:

•  פרויקט קבוצתי- לדוגמה בניית טאבון או משחק משותף, (שבונה השתייכות קבוצתית).
•  פרויקט אישי- לדוגמה הכנת שטיח או בניית ספסל, (שמחייב תכנון וארגון ומייצר קומפטנטיות).
•  קבוצת תנועה-  לדוגמה לרוץ ולעצור בבת אחת, לעבור משכיבה לעמידה בעשרה שלבים.
• קבוצת עבודה קוגניטיבית בנושאי ויסות- לדוגמה דירוג תגובה למשהו מעצבן מ1 (להיכנס מתחת לשמיכה) עד 10 (לזרוק כיסאות) כאשר בשלב ראשון עובדים על זיהוי עצמת התגובה ובשלב שני על יצירת שליטה ותגובה מתאימה.
• בחלק מהמקומות- רכיבה על סוסים. (ממוקדת לפי מטרות אישיות וקבוצתיות).
• בהתאם לקבוצה- למידה. לחלק מהילדים נוצרות בעיות למידה חריפות שניתן לפתור באמצעות תרגול ותוכנית למידה מותאמת למאפייני הילד.

לכל ילד ישנה גם מטרה אישית המותאמת לצרכיו שלו. הפעילות מועברת על ידי מדריכות, שנמצאות בקשר רציף עם ההורים ובליווי של מנהל התוכנית. מדיווחי ההורים והמחנכים, עולה שינוי משמעותי לטובה בתפקוד אצל הרוב הגדול של הילדים.

כל ילד צריך מרחב. אבל יש ילדים שבשבילם זה כמו אוויר לנשימה.

יש ילדים שמסתדרים עם המרחב הקיים. יש ילדים שהמרחב הקיים אינו מתאים להם והם צריכים מרחב גדול יותר, רחב יותר ובעיקר מותאם יותר. ילדים שאינם מסתדרים- כל הזמן נוצרים חיכוכים בינם לבין הסביבה האנושית-חברים, מורים, הורים. ובסביבה הפיזית- התארגנות, כל הזמן נופלים ונפצעים, זקוקים מאד למרחב. אבל לא רק להם. המפגש עם טבע והתפתחות אישית מועיל ומסייע לרוב הילדים.

בשל הגיוון והשוני הרב המרחב פחות מתאים לילדים על ספקטרום התקשורת.