מהתמודדות לצמיחה

מה זה מרחב?

כיסא. שולחן. מחברת.
יש ילדים שמסתדרים היטב בסביבה הזו.
אבל לא כולם.

ילדינו מעבירים חלק ניכר מחייהם בבית הספר. לחלקם זוהי תקופה נהדרת, אך רבים אחרים מתקשים מאוד: בגלל קשיי למידה, בגלל קשיי חברה והסתדרות עם סמכות, בגלל קשיים מהבית ומורכבויות רגשיות. שאלו את היועצת - לפחות 6 ילדים בכיתה. זה המון. 20% מכל כיתה חווים את שנות החיים היקרות הללו כאתגר בלתי פוסק.

התמודדויות אלו מקשות מאוד על תפקוד תקין של בית הספר
והן הגורם מספר אחד לשחיקה של מורים ומנהלים.
חייבים שינוי.
מרכז מרחב הוקם ב2012 על ידי מטפלים ואנשי חינוך
כדי לתת כלים למערכת - מנהלות, יועצות, מחנכות, הורים וילדים -
על מנת לאפשר התמודדות עם בעיות רגשיות וקשיי ויסות
כחלק מהמענה הבית ספרי.

כיסא. שולחן. מחברת.

יש ילדים שמסתדרים היטב בסביבה הזו.
אבל לא כולם.
ילדינו מעבירים חלק ניכר מחייהם בבית הספר. לחלקם זוהי תקופה נהדרת, אך רבים אחרים מתקשים מאוד: בגלל קשיי למידה, בגלל קשיי חברה והסתדרות עם סמכות, בגלל קשיים מהבית ומורכבויות רגשיות. שאלו את היועצת - לפחות 6 ילדים בכיתה. זה המון. 20% מכל כיתה חווים את שנות החיים היקרות הללו כאתגר בלתי פוסק.
התמודדויות אלו מקשות מאוד על תפקוד תקין של בית הספר והן הגורם מספר אחד לשחיקה של מורים ומנהלים.
חייבים שינוי.

מרכז מרחב הוקם ב2012 על ידי מטפלים ואנשי חינוך כדי לתת כלים למערכת - מנהלות, יועצות, מחנכות, הורים וילדים -
על מנת לאפשר התמודדות עם בעיות רגשיות וקשיי ויסות כחלק מהמענה הבית ספרי.

מי אנחנו

מה אנחנו עושים

מרכז מרחב מקים קבוצות עבודה בתוך בתי הספר.
בכל בית ספר שאנו עובדים יש חדר שאליו מגיעים ילדים ועובדים בנגרות, בקליעת סלי נצרים,
ברקמה ועוד. עבודות אלו הן בסיס לעבודת עומק על השתייכות, ויסות וגבולות.
הקבוצה עובדת תוך התנסות חברתית מתווכת ולמידת כלי ויסות
שמלמדים את הילד לשלוט בהתנהגות שלו.
בפעילות בתוך בתי הספר אנו מגיעים לכ-15% מהילדים כל שבוע.
המענה מורכב מבניית כלי ויסות פרו-אקטיבית ומענה לקשיי התנהגות בזמן אמת

צוות
מוביל

דוידי אורי

מנהל המרחב
MA בפסיכולוגיה ארגונית
ופסיכולוג חינוכי מומחה.

יערה מנספילד

מנחה במרחב
MA בייעוץ חינוכי

טליה גיל

רכזת כח אדם ומנהלה
BA בעבודה סוציאלית.

כתבו עלינו

דוידי אורי בראיון בחדשות הבוקר של ערוץ 12

צרו קשר

החזון שלנו

מחנכת
התפקיד הגדול של בית הספר הוא לבנות ילדים.
לראות ילד קטן וכמעט חסר ישע, גוזל,
ולהפוך אותו לאדם, מתאמץ, מצליח, מתפקד.
לראות. להאמין. לגדל.
כאשר המטרות הן רחבות, תהליך החינוך הופך להיות משמעותי,
חשוב מאין כמותו ומכבד.

מרכז מרחב הוקם ב-2012 על ידי קבוצת אנשי חינוך וטיפול
שראו מחד את הקשיים הגדולים בבית הספר - קשיי אקלים,
קשיי למידה, קשיי ויסות - והבינו שצריך להחזיר את בתי הספר
למטרה העיקרית – פיתוח אישיות עצמאית וערכית.

קשיי ויסות

ADHD. הפרעת קשב וריכוז.
אנחנו קוראים לזה הפרעת ויסות וארגון.
ויסות היא היכולת להתאים תגובה למציאות.
ניקח לדוגמה שטיפת כלים - אם לא ניתן לווסת את עוצמת זרם המים, הוא יהיה או חזק מידי וירטיב את הבגדים או חלש מידי ולא יעיל. בדומה, כאשר ילד אינו מצליח להתאים את התגובה שלו לכללים החברתיים ולמתבקש בשיעור, הוא והסביבה סובלים.
ההתאמה נקראת ויסות.

תחומי הוויסות העיקריים הם:

  1. תכנון וארגון תנועה - חלק מהילדים מסורבלים ונתקעים בדברים כל הזמן.
    משמעותי מאד לתחושת ביטחון, ליחסים חברתיים ולתפקוד בכיתה צפופה.

  2. תחושה - ילד שמתקשה בוויסות יכול להיות רעב לתחושות ולרצות לגעת בכל דבר,
    או לא להצליח ללמוד בגלל התפר בגרביים, או הקו על הלוח.

  3. קצב - חלק מהילדים עושים הכל מהר מידי או לאט מידי.
    כדי להגיע לתוצאות צריך למצוא את הקצב האופטימלי שלך.

  4. תקשורת בין-אישית - מה מתאים להגיד למי ומתי. איזה מרחק תופסים מחברים,
    איזה מהמורה והאם הבעיטה שהרגשתי היא בכוונה, או שרק רצו לבעוט בכדור.

  5. סמכות, שיגרה ומסגרת - האתגר המרכזי העומד בפני ילדים בבית הספר
    הוא התאמה למסגרות. גם בפני מבוגרים זה אתגר משמעותי- בצבא, בזוגיות ובעבודה.
    כדי להסתדר במערכת עם שיגרה - צריך לווסת את הצורך בחידושים וריגושים.

  6. תכנון וארגון חשיבה - ילדים שאין להם מושג איפה הנעליים, באיזו מחברת
    שיעורי הבית, מה הערכת הזמן שנדרש למטלה (לדוגמא- שיעורי הבית בחשבון
    ייקחו לי 3 שעות, כשבפועל זה 10 דקות), ובכלל, איפה יש עיפרון בתיק המבולגן הזה.

  7. קשב - ישנם ילדים אסוציאטיביים מאד, לחלק פרקי קשב קצרים מאד, או באיכות נמוכה. כדי שתתרחש למידה צריך להתאים את הלמידה לסגנון ולקשיי הקשב.

את ההשפעה של שני הקשיים האלו מרגיש כל אחד במערכת.
מטל הילדה העדינה בכיתה א3 שמפחדת לצאת בהפסקה, עד ההנהלה אשר עסוקה 80% מהזמן בלכבות שריפות.

צורת העבודה שלנו

בעבר ההתייחסות לקשיים האלו היה כאל 'הפרעת בית ספר'.
כשתיגמר הלמידה, הקשיים ייעלמו.
אבל היום אנחנו יודעים שזה לא כך.
ילד שנפלט מבית הספר, יוצא עם תחושת כישלון. היכולת שלו למצוא את עצמו ולא להיגרר להתמכרויות והסתבכויות, כמו גם היכולת לשקם את הערך העצמי נמוכה והוא מועד לתת-תעסוקה.

קשיי הוויסות פוגעים באופן משמעותי באחזקת נישואין, משפחה ועבודה קבועה.
כדי לבנות חברה מתמודדת, אנחנו חייבים להקים מרכזי חוסן בצמוד ובתוך בתי הספר, אשר ילמדו ילדים להתמודד עם הקשיים שהם חווים ושיחוו בעתיד.

צורת העבודה שלנו היא כפולה: פרואקטיבית, ורה-אקטיבית.
ילדים עם קשיים שונים מופנים למרחב לקבוצות.
הילדים יוצאים כל שבוע בשעות הלימודים ל-4 שעות
לקבוצת עבודה של 10-8 ילדים, מדריכה וסייעת.
סדר היום כולל פרויקט קבוצתי – לדוגמה בניית טאבון, (שבונה השתייכות),
פרויקט אישי, (שמחייב תכנון וארגון ומייצר קומפטנטיות),
וקבוצת עבודה קוגניטיבית בנושאי ויסות.
המרחב מתאפיין בעבודה בתנועה ובחומרים שונים.

כל קבוצה נבנית סביב מטרת ויסות מסוימת, ועובדת עליה לאורך השנה ובמהלך הפרויקט הקבוצתי והקבוצה דרך הבניית מושגים כמו מעגל הסלמה, זיהוי ושליטה באימפולסיביות והכרה מתי אני אגוצנטרי.
לדוגמה: קבוצת ילדים (בנים ד-ו) שהנושא המרכזי שלה הוא אימפולסיביות,
קבוצת בנות (ה-ז), שעובדת על וויסות תקשורת והתמודדות עם חברה
וקבוצה שעובדת על הבנת סיטואציות (מעורבת, ד-ה).

בנוסף אנחנו מפעילים בבתי הספר תכניות רה-אקטיביות שמלמדות ילדים מתקשים להתמודד עם מסגרות בית הספר.
כאשר ילד מתקשה בזמן אמת, אומר חיים עומר, אנחנו צריכים "להכות על הברזל בעודו קר". מתן מענה ראשוני ומרגיע בזמן אמת, תוך תשומת לב לתיקון ולהשלמה משנים בצורה משמעותית את תפקוד התלמיד, הלמידה בכיתה, הביטחון של המורות והפניות של ההנהלה.
כאשר עבדנו באופן שיטתי הצלחנו להפחית כ75% מההפרעות ללמידה בתוך תקופה של חודשיים.

תוכניות ממוקדות

כל ילד צריך מקום, כבוד ותחושת יכולת.

לחלק מהילדים בבית ספר זה בא בקלות. לאחרים - כמעט בלתי אפשרי.
תנו להם מרחב.

מרכז מרחב מפעיל קבוצות קצרות בבתי הספר.
התוכנית מוכרת במשרד החינוך ומאושרת לשימוש במסגרת תקציבי הכלה,
באים בטוב, צמצום פערים ומיגור אלימות. (במערכת הגפ"ן – תכנית מרחב משלב 5286).

נגרות. ליבוד. קליעת סלים.
מקום גם לילדים אשר מתקשים מאוד.
הנגשת כלי ויסות והבנה חברתית.
מדריכות מטעם מרכז מרחב מלוות על ידי מנחה מטעמנו
יגיעו אליכם לבית הספר ויעבירו קבוצה של 6-10 מפגשים.
בכל מפגש:
פרויקט קבוצתי – לשינוי האינטראקציה החברתית.
פרויקט אישי – ללקיחת אחריות ולתחושת קומפטנטיות, ליכולת ארגונית ועבודה לא מילולית.
מליאה – להמשגת כלי ויסות, כמו רמות עוצמה ותגובה פרופורציונלית לאירוע.

מה זה דורש מכם?
רצון לשינוי והסכמה לעבודה משמעותית.

מתעניינים?
צרו קשר ונחזור אליכם:
[email protected]

הפרעת קשב וריכוז,
איך זה נראה?

זה‭ ‬לא‭ ‬בהכרח‭ ‬קשור‭ ‬לקשב‭!‬

בשיחה טיפוסית על הפרעת קשב הורים יכולים להגיד: 'אתם חושבים שיש ליוסי הפרעת קשב? זה לא יכול להיות! כשמשהו מעניין אותו כמו בנייה בלגו, משחק במחשב או ספר - אי אפשר להזיז אותו במשך שעות. אני יכולה לקרוא לו פעם אחרי פעם והוא אפילו לא שומע!' – זה לא קשור לעניין. ילדים עם הפרעות קשב נוטים להיות מרותקים לסיפור או משחק, וכשהם מרוכזים במשהו קשה להם להפסיק יותר מאשר לילדים רגילים. הקושי להתרכז הוא רק אחד מהסימפטומים של הפרעת קשב. במקרים רבים זהו אחד מהסימפטומים הקלים שלה.

סירבול‭ ‬וקושי‭ ‬בתיאום‭ ‬תנועה‭ ‬הם‭ ‬אחד‭ ‬הסימפטומים‭ ‬האופייניים‭ ‬לילדים‭ ‬עם‭ ‬הפרעת‭ ‬קש‭"‬ר‭.‬

שולחן שבת. כל המשפחה מתיישבת לשולחן שבת. השולחן ערוך, מפיות ליד הצלחות וכולם אוכלים. אף אחד לא רוצה לשבת ליד שמואל. הוא שופך הכל. הבגדים שלו תמיד מתלכלכים. השולחן והרצפה סביב הצלחת שלו מלאים בפירורי אוכל. כשהוא רוצה למזוג לעצמו מיץ יש סיכוי גדול שיהפוך את הכוסות של היושבים לידו. את הכוס ימלא כך שתעלה על גדותיה, וכשהוא מנסה לקחת מרק כל המשפחה עוצרת את נשימתה. בארוחה רגילה שמואל מקבל עשרות הערות. תסגור את הפה כשאתה אוכל. אל תכניס את המרפקים לצלחת של זה שיושב לידך. אל תשפוך. אל תהפוך. תנגב את הפה. תשטוף את הידיים. וכל ההערות- מוצדקות. שמואל שונא סעודות שבת.

פיזור‭ ‬ונטיה‭ ‬לשכחנות‭ ‬מאפיינים‭ ‬ילדים‭ ‬עם‭  ‬הפרעת‭ ‬קש‭"‬ר‭.‬

רון בכיתה ב', הוא מעולם לא חזר עם ילקוט מבית הספר. אמא שלו מורה והיא מודעת לחשיבות הכנת שיעורי הבית. היא גם שמחה להקדיש מזמנה ולעזור לרון בשיעורי הבית אלא ש..  במקרים רבים רון שוכח את התיק בכיתה או בהסעה או אצל חבר. כשהתיק מגיע- מתברר שהמחברת המתאימה נותרה בכיתה.. לעתים השיעורים לא כתובים ביומן, כי כשהיה צריך לכתוב הוא לא מצא את העיפרון. כשהוא נזכר שיש שאלות בתורה אמא פותחת את המחברת ולא מוצאת. לבסוף מגלים שהשאלות נכתבו בדף האחרון של מחברת טבע..

ילדים‭ ‬עם‭ ‬הפרעת‭ ‬קש‭"‬ר‭ ‬מתקשים‭ ‬בתכנון‭ ‬וארגון‭ .‬הם‭ ‬מתחילים‭ ‬בהתלהבות‭ ‬אך‭ ‬מתקשים‭ ‬להתמיד‭ ‬גם‭ ‬בדברים‭ ‬שחשובים‭ ‬להם‭.

שי אוהב מאוד לשחק בחוץ, והוא מעדיף בניה על משחקים שקטים. היום הוא החליט לבנות 'מחנה'. הוא אסף עצים, ורוצה לבנות מהם בית סודי. שי רץ לאבא ומבקש ממנו כלי עבודה ומספר קרשים. אבא מהסס. הוא מעוניין לתמוך ברעיונות של שי, אבל בדרך כלל שי מתלהב בהתחלה ומהר מאוד מאבד עניין. חבל על הקרשים, אבל שי כל-כך רוצה.. הוא משכנע את אבא שהוא חייב את הקרשים. הוא מבטיח שהפעם זה רציני. הוא עם חבר, והוא יסיים, ואחר כך תהיה פעילות במחנה ועוד..

אבא משתכנע ונותן את הקרשים.

אחרי יומיים אבא מתעניין. את הבית הסודי לא הצליחו להקים. התחילו אבל.. את הקרשים שאבא נתן הם ניסרו ורק אחר כך גילו שניסרו אותם קצר מידי והם לא מתאימים. צריך קרשים חדשים. היה צריך לחפש עוד קרשים, אבל בינתיים יש לו רעיון אחר. את כלי העבודה הוא שכח להחזיר, אבל הנה הוא רץ לחפש אותם..

ילדים עם הפרעת קש״ר נוטים להיות איטיים וחולמניים. איטיות זו מביאה לעתים קרובות להישגים לימודיים מונמכים ובידוד חברתי.

דוד ילד חכם. כל מי שמשוחח איתו מתרשם מהתבונה, היכולות ואוצר המלים. כשדוד נכנס לכיתה א' כולם היו בטוחים שהוא יהיה תלמיד מבריק, להפתעת כולם הוא תלמיד חלש ביותר. נראה שהוא לא מרוכז בנעשה בשיעור, חולם כל הזמן. עד שהוא זוכר להוציא עיפרון כל הכיתה סיימה להעתיק את השאלות ולענות עליהן. רק אז הוא מגלה שאין לו מחברת.  הוא איטי מאוד ולכן לא משתפים אותו במשחקי כדורגל. גם בהפסקות הוא יושב לבד. מכיוון שדוד לא מפריע בכיתה המורים לא מתעסקים איתו יותר מידי, אבל כולם רואים ואומרים שחבל על הילד החכם הזה שלא לומד כלום.

את החשיבה של ילדים עם הפרעת קש"ר מאפיינים המשפטים הבאים:
'רק אני קיים בעולם. את מה שאני רוצה אני חייב לקבל ומיד!'

כל המשפחה מתכוננת לחופשה בצפון. המכונית הקטנה צפופה והתיקים נערמים בין הילדים. חם. כולם מחכים לתזוזה אבל רועי עדיין בבית. קוראים לו לבוא והוא מתעכב. אמא יוצאת לקרוא לו. בסוף הוא מגיע. הוא החליט שהוא רוצה לקחת גם את האופניים לטיול. מסבירים לו: 'אבל אין מקום לאופניים'. יש לו פתרון: 'אם נוציא את התיקים ונשכיב את האופניים בתא המטען הם ייכנסו'. 'אבל הכידון ייתקע במי שיושב במושב האחורי'- 'לא נורא. הם יתכופפו'.  בפני אבא ואמא עומדת הברירה: להתחיל להתווכח עם רועי- או להוריד את כל התיקים, להכניס את האופניים ולארוז מחדש תוך גרימת אי נוחות ליושבים בספסל האחורי. מתוך היכרות עם רועי הם מעדיפים לארוז מחדש. התהליך מתחיל. הבת הגדולה עצבנית: 'למה תמיד מוותרים לו'  יעל והדס רבות וגילי התינוק צורח בעצבים.

התהליך הסתיים ורועי עולה לרכב. הוא לא מוכן לשבת מאחור במקום שבו מזדקר הכידון כי יש לו רגליים ארוכות. שאחד הקטנים ישב. שם. הנסיעה מתחילה והוא שואל: 'למה כולם עצבניים במשפחה הזאת?  אי אפשר לצאת פעם לחופש בנחת?!  לזרום בכיף?!'

ילדים עם הפרעת קש"ר נוטים לחפש ריגושים. נטייה זו מסבכת אותם לעתים קרובות במריבות לא להם.
 

כל הילדים משחקים בחצר בית-הספר. שיבי שוער. בקצה השני יש קבוצת ילדים. משהו קורה שם. יש מכות בין שני ילדים מכיתה ז'. שיבי מסתכל מהופנט, ותוך רגע הוא עוזב את השער ורץ לשם. הוא מתחיל לעודד את עמית: 'עמית. תן לו! גמור אותו במכות!'  המורה התורן בא להפריד ומברר את העניין. שיבי לא יכול לעזוב את האזור. הוא מסביר, מתערב, נדחף ובסוף מקבל מכה מאחד הילדים, כשהוא חוזר הביתה הוא מתלונן: 'הגדולים תמיד מרביצים לי..'

ילדים עם הפרעת קש"ר נוטים להתפזר, לחלום ולא לסיים משימות.
 

אביגיל הזמינה חברה והן רוצות לאפות יחד עוגה. אמא מסכימה בשמחה. לאחר שעה אמא חוזרת הביתה. העוגה בתנור, אבל המטבח..   החלב מחמיץ מחוץ למקרר, קליפות ביצים מפוזרות על השיש וזבובים מטיילים ביניהן. הכלים מלוכלכים על השיש והכיור. אביגיל קוראת בפינה. אמא קוראת לה ומבקשת ממנה לסדר. 'בשמחה, עוד דקה אני מסיימת את הפרק'. אחרי עשר דקות אביגיל עדיין קוראת. 'אביגיל. תסדרי את השיש!', היא קמה מייד, ומתחילה לסדר. כשאמא חוזרת שוב הכלים שטופים, אבל הברז לא סגור עד הסוף. הביצים עדיין על השיש והחלב כבר החמיץ. שוב מזכירים לאביגיל לחזור ולסדר שוב ושוב. ובסוף היא אומרת 'אמא למה את כועסת? הבטחתי וסידרתי!'

ההפרעה במסגרות השונות

הסברנו מהי הפרעת קשב וריכוז. להפרעה כזו השפעות בכל התחומים ותנאי לכך שהיא תוגדר כהפרעה לפי ה DSM ( Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders; בעברית: מדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות), הוא שהיא תימצא ביותר מסביבה אחת.

 ניגע כאן בכמה נושאים עיקריים שבהם מתבטא הקושי: בבית, בבית הספר, ובקהילה הדתית . לעתים עולה גם הנושא של הפרעות קשב ומגדר .

קשיים טיפוסיים בבית

יש לכם ילד עם הפרעת קשו"ר? אפשר לספר על זה הרבה דברים. אם אתם הורים צעירים סביר שאתם מתרוצצים אחריו כל היום. סביר שאתם מותשים. אתם מרגישים שהילד חכם וחמוד אבל כל-כך קשה איתו.. כשהודעתם במעון שהילד חולה היום יכולתם לשמוע בטלפון את אנחת הרווחה של המטפלת. הוא חמוד, אבל כל-כך קשה איתו.. הביקור בגן המשחקים יכול להיות סיוט. הוא צריך להוציא מרץ ואנרגיה- אבל אתם לא יכולים לשבת רגע בשקט. קודם כל, נראה שהוא לא מבין מה מסוכן. מטפס למקומות גבוהים, קופץ בצורה לא זהירה, נופל כל הזמן. הברכיים שרוטות תמיד. על המצח יש חבורה כחולה גדולה שכמעט תמיד נמצאת שם. זאת לא אותה אחת כמובן. כל יומיים צומחת אחת חדשה. ואם הוא משחק- אז מתחילות התלונות. 'הבן שלך לקח', 'הבן שלך שפך', 'הבן שלך עשה'. והמבטים של האימהות. הדודות ניגשות בסוף השבת המשפחתית. אחת אומרת לכם- 'אני מבינה וכו' אבל ילדים מוכרחים גבולות, כשאין להם גבולות הם נראים ככה'.  עשר דקות אחר כך הדודה השנייה תסביר במומחיות ש'אי אפשר להגיד לילד רק לא ולא'. כולם בטוחים שאתם או וותרנים מדי וחסרי סמכות הורית, או קשוחים מדי, ולכן הילד מתמרד. ואולי אתם מחבקים אותו יותר מדי ולכן הוא מתנהג ככה? או בכלל נוקשים ועצורים רגשית? רואים שלילד יש בעיות. האמת היא שאתם נבוכים מאוד ובטוחים שכולם צודקים. לא חשבתם שילדים מתנהגים ככה. אם יש לכם ילד עם הפרעת קשו"ר , יש סיכוי גדול שגם אחד ההורים היה כזה. במקרה כזה הסביבה כאילו אומרת לו 'מגיע לך'..

האמת היא שהורים רבים נבוכים. כשהילד מתנהג כך הם מתחילים לחשוב שהם הורים לא טובים. אולי הם באמת לא יודעים איך להתנהג?! הם מרגישים רגשי אשמה. אולי הם חסרי הבנה, חסרי סבלנות, אולי הם עובדים יותר מידי וכך הלאה. חוסר הביטחון ותחושת האשמה מפריעים להם לתפקד. הילד  קולט את המבוכה וחוסר האונים והתנהגותו הופכת קשה יותר. נוצר מעגל שלילי של חוסר בטחון, שמעודד התנהגות פרועה, שמצידה מגבירה את חוסר הביטחון.

אם אתם הורים צעירים לילד עם קשיי קשב, עליכם לשים לב ולא להיגרר למעגל הזה. חזקו את עצמכם. הזכירו לעצמכם שהבעיה היא של הילד. פתחו מנגנונים שיעזרו לכם להתמודד עם הערות ביקורת מסוגים שונים. החוסן שלכם הוא הדבר החשוב ביותר לילד שלכם. אם הוא בן יחיד, יכול להיות שתגלו שמעייף מאוד להיות אתו. הוא מתקשה מאוד להעסיק את עצמו ודורש מכם לשעשע אותו. אם הוא אחד מכמה אחים- הבעיות בין האחים יכולות להעיק מאוד.

מריבות בלתי פוסקות בין האחים. אם הוא הגדול- הוא יכול להיות שתלטן ואלים כלפי אחיו הקטנים.  תחשבו עליו: הוא כבר בכיתה ג', אבל צולח בקושי את משימות הלימודים, והקטן הזה- תראו כמה הוא מבריק..  כשהגדול משנן בקושי ומתאמץ להתארגן ללמידה, הקטן יושב בצד וזורק את התשובות. ואיזה ילד טוב הוא הקטן הזה. הגדול בחור קשוח. לא בקלות הוא יגלה כמה קשה לו שהקטן יותר מוצלח, אבל תחושת הכישלון והתסכול יכולה להתפרץ בהצקות והעלבות שיהפכו את חיי הקטן לסיוט. כשאתם מנסים להתערב- זה רק נעשה יותר גרוע. התחושה שאתם לא מצליחים להגן על הקטנים בבית והם נפגעים מוסיפה גם היא לתחושות הכישלון וחוסר האונים. אחר כך מגיעה התחושה שהוא מקלקל את האחים האחרים. פתאום הקטן שהיה ילד כל-כך טוב מתחיל גם הוא להרביץ ולקלל. אם הוא הקטן בין האחים- הוא יכול להיות מושא לזלזול ודחייה מצד אחיו הגדולים. הם יכולים לבקר את ההחלטות החינוכיות שלכם ולתת לכם תחושה שאתם הורים גרועים.

קשיים בבית הספר

בית הספר הוא מקום קשה במיוחד לילדים עם הפרעות קשב וריכוז: הקשיים בתקשורת בין אישית בולטים מאוד כאשר ילד נדחס לכיתה עם עוד 30 מבני גילו, או נדרש לשהות בחצר בהפסקה עם עוד כמה מאות מהם. בביצוע משימות תוך שהוא חולק שולחן קטן עם עוד חבר או מתמרן בתוך כיתה צפופה בולטים מאוד הקשיים בתכנון תנועה. הם גם מפריעים לו להשתתף במשחקים בהפסקות והילד המסורבל והמגושם עלול למצוא את עצמו מחוץ למשחק ולחוש בודד ועצוב.

הקשיים בתכנון חשיבה הופכים את ההתמודדות עם המשימות הלימודיות לאתגר קשה מאוד. תמיד חסרים ספרים ומחברות, ועד שהוא מוצא את הציוד הילדים האחרים כבר סיימו את המשימה.

 הקושי בהערכת יכולת והערכת זמן מביא אותם לקחת על עצמם משימות לא מתאימות ליכולתם ולכן להיכשל. הקשיים בהתמדה גורמים לכך שהם מתחילים משימות בהתלהבות אך לא מסיימים אותן.

הקושי בקשב מפריע להם להתרכז במה שהמורה אומר בשיעור או לקרוא חומר כתוב בנושא לימודי, והאימפולסיביות מביאה אותם לענות בלי שקראו את השאלה עד הסוף. כתוצאה מקשיים אלו קורה לעתים קרובות שהיכולות הקוגניטיביות הטובות לא באות לידי ביטוי  בהישגים בבית הספר.

התנועתיות, החיפוש אחר חידוש וריגוש והקושי בקבלת סמכות מביאים לבעיות משמעת, עימותים והסתבכויות.

ילדים מסוימים נוטים להיות שקטים וחולמניים. אך הישגיהם הלימודיים נמוכים מאוד בגלל הבעיות שתוארו למעלה. לעתים קרובות הם דחויים חברתית או מושא ללעג מצד בני גילם בשל האיטיות, החולמנות והסרבול שמאפיינים אותם.

ילדים עם הפרעות קשב מציבים אתגרים קשיים בפני המורה. ילד היפר-אקטיבי 'הופך את הכיתה'. רב עם ילדים. ילד חולמני משגע אותו באיטיות שלו, ושניהם לא לומדים. לעתים קרובות הריטלין לא עוזר מספיק- או שאינו עוזר בכלל, והמורה עומד חסר אונים.

לעתים ההורים מביאים אבחון עם המלצות למורה: 'להושיב את הילד בשורה הראשונה', 'לתת לו משימות קצרות ולהמחיש לו את המטלות באופן חזותי' ועוד ועוד. אלא שבכיתה יש עוד חמישה ילדים שקיבלו המלצות לשבת בשורה הראשונה. שניים עם הפרעת קשב ושלושה עם קשיים בראייה. בנוסף, כשהוא יושב בשורה הראשונה, ההתנהגות שלו מפריעה לכל הכיתה. למורה יש רצון לתת לו משימות קצרות ולהמחיש לו הכל באופן חזותי- אבל עליו ללמד את כל ילדי הכיתה, והוא אף פעם לא מספיק.  הוא מרגיש לא נוח מול ההורים ששואלים על ביצוע ההמלצות. איך להסביר להם שזה פשוט בלתי אפשרי?!

וגם ההתנהלות מול הילדים האחרים. איך להסביר להם למה הילד הזה מרביץ, הופך ודוחף?! איך מצד אחד לגלות הבנה לקשיים של הילד, ומצד שני לתת לתלמידים האחרים תחושה שהם בטוחים ומוגנים ושהתלונות שלהם נשמעות?!

זוהי מציאות קשה, וכדי להתמודד איתה חשוב שיהיה שיתוף פעולה עקבי בין ההורים והמורה.

בית הספר
כמקום של חלום

נעה מנדלבאום

לפעמים אני מבקשת מאנשים לספר חוויות מבית ספר. לעתים קרובות עולים זכרונות ממערכת מנוכרת ואטומה, מערכת הפועלת לפי היגיון לא ברור משלה, והילד הקטן עומד ולא מבין.

חוויות אלו ברורות. בית הספר הינו בראש ובראשונה מכשיר חיברות. המקום בו החברה מכשירה את הדור הבא לתפקד כאזרחים. פתאום רצונותיך, צרכיך ותחומי ההתעניינות שלך לא נחשבים, ואתה נדרש להתנהג ולהצליח. אתה נדחס לחדר צפוף, עם עוד קרוב ל- 40 ילדים, מחלק שולחן קטן עם עוד תלמיד, שבמקרים רבים לא אתה בחרת לשבת לידו. בהפסקות אתה נשפך עם נחיל תלמידים לחצר דחוסה. אין מרחב, אין אויר, אין פרטיות. בהפסקות אתה נחשף למדרג חברתי קשיח. יש כאלה שכדאי להתחבר איתם ומאחרים עליך להתרחק. יש משחקים נחשבים ואילו העיסוקים האחרים שייכים לאלה שבצד, שלא בעניינים. אתה חייב להבין את החוקים הכתובים והלא כתובים. מתי אתה ילד טוב, ובאיזה שלב הפכת למלשין? וכללי ההתנהגות בכיתה- לכל דבר צריך לבקש רשות. לקום, לזוז, לדבר, לשתות, לאכול. ואפילו לשירותים צריך לבקש רשות. ואם התפתחה ידידות בינך לבין שכנך לשולחן ואתם מפטפטים קצת- רוב הסיכויים שיפרידו ביניכם. וחומר הלימודים- אתה נדרש להתעניין בתחומים שונים אך למשך זמן קצוב. ביום אחד אתה נדרש להפנות את מלוא העניין שלך להיסטוריה, אחר כך לחשבון, אחר כך לאנגלית ואחר כך לתורה. ותמיד מישהו אומר לך- אם לא תדע- לא תצליח, לא תגדל, לא תהיה לך פרנסה, משפחה. אם לא תצליח- לא תהיה בן אדם.

לילדים רבים זוהי חוויה מבלבלת, מדאכת ומפחידה. ילדים רבים נכנסים למערכת סקרנים ונלהבים ויוצאים ממנה משועממים וציניים. אבל יש גם חוויות אחרות .יש סיפורים על מורה שפתח לפניך עולם. פתאום ראית שיש היגיון וחשיבה, וזה כל כך יפה. נפתחת לרעיונות חדשים, תחומי ידע לא מוכרים. יש סיפורים על בית ספר כמקום של חלום.

כשאני מסתכלת על בית ספר הוא נראה לי שילוב של השניים. מקום בו הילד לומד שהוא לא מרכז העולם. יש מערכת, יש דרישות, יש אחרים. זוהי הכנה חשובה לחייו כבוגר. אבל בית הספר צריך להיות מקום שפותח חלום. עליו לגדל אזרחים מאמינים וחולמים.

איך בית הספר הופך למערכת חיברות- זה ברור. הוא כולו לשם כך. השאלה היא איך בית ספר משמר את החלום. החלום של המנהל? של המורה? של ההורה? של התלמיד? נשאל מנהלים האם הם חולמים. רבים יגידו שפעם חלמו. אבל היום… הצורך להסתדר עם המורים, מערכת השעות, ההישגים הנדרשים, ההורים, תלמידים שלא רוצים ללמוד.. החלום שנשאר הוא לעבור את היום..החלום נגמר.

נשאל מורים אם הם חולמים. רבים יגידו שאולי פעם חלמו על צורת עבודה ייחודית, על פיתוח סקרנות, על קשרים טובים עם התלמידים. אבל היום..מערכי השיעור, המבחנים, ההורים, המנהלים, מי יכול לחלום. הם חולמים על החופש הגדול…
והתלמידים? הם בוודאי לא חולמים. הם תלמידים טובים! יש אחד חלמן בכיתה. הוא עושה הכל לאט. אם המורה שואלת אותו משהו הוא קופץ כאילו התעורר. הוא לא מצליח במבחנים, סתם טיפש. אבל הם? הם לא חולמים! הם בסדר.

מידי שנה מכניסים לבית הספר תוכניות לימודים חדשות על מנת לרענן את המערכת – ספרים צבעוניים עם משימות מאתגרות. המורים מקבלים השתלמות נוספת, עוד מפקח נכנס על מנת להטמיע את התוכנית הלימודים החדשה, והמערכת שוקעת ושוקעת. היא צריכה חלום.

כדי לבנות בית ספר אחר צריך שיחלמו בו. כשנשאל את המנהל: מה החלום שלך? עיניו יאירו כשהוא יספר. במקום ימי השתלמות ישאלו אותו – איך אתה רוצה לחלום – לבד? עם צוות בית הספר? עם אנשים מבחוץ? גם המורה יתבקש לחלום. והתלמידים יחלמו גם הם. במקום כזה אפשר יהיה להכניס תוכניות חדשות וגם להינות מהישנות.

 

D.N.A בית סיפרי

כאשר יש לבית ספר חלום הוא צריך להיות מוטבע ב ד.נ.א שלו. זה לא מספיק לחלום ולדבר על חופש ומרחבים כאשר המורים והתלמידים כלואים בין מסדרונות מחניקים. אי אפשר לדבר על חופש כאשר המנהל מפחד מהמפקח ולכן מלחיץ את המורים שבתורם אומרים לתלמידים שאם לא ילמדו טריגונומטריה לא תהיה להם בגרות וסופם להיות מנקי רחובות.

עלינו לדאוג שהחלומות יהיו מוטבעים ב ד.נ.א של בית הספר, ישפיעו על בחירת המורים ותכני הלימודים. החלום צריך להתבטא במערכת השעות ובתעודה. אם החלום שלנו הוא סקרנות ואהבת דעת (למשל) אז המנהל צריך להיות אדם סקרן ואוהב דעת. למידה תהיה משובצת באופן ספונטאני בסדר היום שלו. כשהוא יבחר מורים הוא ישאל אותם מה מסקרן אותם ויקבל רק מורים שמתעניינים במשהו. בבית ספר כזה לעולם לא יהיו השתלמויות מורים משעעמות. למורים יוקצה זמן במערכת ללמד מקצועות שמעניינים אותם. בבית הספר הזה המנהל והמפקח יעודדו את המורים לסטות מנושאי השיעור אם עלה נושא מעניין. יוקדשו שיעורים לנושאי לימוד שמעניינים את התלמידים, ותמצא דרך לבטא את התקדמותו של התלמיד בנושא גם בתעודה.
כך מטמיעים את החלום ב ד.נ.א של בית הספר.

 

אקלים מיטבי בכיתה

לפעמים כשנכנסים לכיתה מרגישים שהיא עובדת היטב. הקשר בין התלמידים והמורה טוב. הילדים עוסקים במגוון פעילויות ומתייחסים בכבוד זה לזה. גם המורה נינוח. הדברים הולכים בקלות, נעים בכיתה הזאת.

בכיתה אחרת גם יתנהל שיעור, אבל מרגישים את המתח באוויר. המורה מתוח, הקול שלו מאומץ, התלמידים נראים מתוחים. יש הבדל באקלים בין הכיתות.

כדי שהתלמידים יתקדמו בלימודים, ערכי בית הספר יוטמעו, והחלום ישמר – יש צורך באקלים טוב בכיתה. האומנות החשובה ביותר של המורה היא יצירת אקלים טוב. כמו כל אומנות אין מתכון מדוייק איך עושים זאת, אך יש מרכיבים שחשוב לשים לב אליהם.

צריך לשים לב שזוהי מערכת יחסים בין מורה לכיתה. לפעמים המורה רוצה להיות כמו חבר, או אח גדול, מדריך, אבא או אמא. לפעמים הוא לא רוצה להיות מורה. כדי ליצור אקלים טוב בכיתה על המורה להיות מורה. להבין שזכותו וחובתו להיות סמכות בכיתה. זכותו וחובתו להוביל למידה, להקנות דפוסי התנהגות. והכיתה- היא כיתה, ולא אוסף יחידים.

כשהמורה רואה למולו כיתה הוא יכול לבדוק מה הם המאפיינים שלה. יש כיתות תוססות, אחרות סקרניות, רגועות או רדומות. המורה צריך לאתר את המרכז העובד של הכיתה, התלמידים שמוסיפים בנוכחותם, אלה שאם הם לא מגיעים יום אחד אז משהו בכיתה חסר. חשוב להקדיש את מלוא תשומת הלב ולטפח את המרכז הזה. להפוך אותו לקבוצה מובילה. כאשר תשומת הלב של המורה ממוקדת במרכז העובד של הכיתה, המרכז הזה מתחזק והשפעת השוליים מתמעטת מעצמה. המורה צריך לדבר פחות- ברור איך לעבוד ואיך להתנהג. לעומת זאת אם המורה מתמקד בכל פרט ופרט באופן אישי מרכז הכיתה נוטה להתפזר, נורמות ההתנהגות מתעמעמות והמורה מוצא את עצמו בהתמודדות אין סופית עם כללי משמעת. המורה מוצא את עצמו מתמקד שוב ושוב בשוליים של הכיתה והם הולכים מתרחבים והופכים למרכז. כאשר מסתכלים על הכיתה כאוסף של פרטים היא הופכת למשפחה גדולה מאוד והמורה מרגיש צורך לתת תשומת לב אישית לכל תלמיד ותלמיד, וכתוצאה מכך הוא מתעייף ונשחק.

כאשר המורה הוא שוחר טוב ורוצה להגיע לכל התלמידים הוא באופן טבעי מקדיש מחשבה רבה לשוליים. כדי לטפח אקלים טוב בכיתה חשוב להיות מודע לנטיה הטבעית הזו, ובאופן מודע להקדיש מחשבה לתלמידים הטובים, שמוסיפים, שבונים את הלב העובד של הכיתה, ולמעט במחשבה על המפריעים. חשוב להתאים את המשימות הכיתתיות כך שיתאימו למרכז הכיתה. כאשר המרכז יעבוד היטב והאוירה בכיתה תהיה טובה- יהיה זמן לשים לב ולטפח את השוליים.

מטבע הדברים המורה מעסיק את עצמו בבעיות ובקשיים של הכיתה. חשיבה זו על כל הקשיים היא אחד מגורמי השחיקה העיקריים. הקשיים לא נשארים בכיתה אלא מלווים את המורה לאורך כל יומו. הפסקה מודעת של מחשבות אלו והקצאת פרקי זמן לחשיבה חיובית על מטרות הכיתה, התקדמות הכיתה והתקדמות תלמידים ספציפיים תחזק את המורה ותשפר את האוירה בכיתה.

אקלים טוב הוא אקלים המתאים למורה הזה של הכיתה הזאת ולקשר שביניהם. לי מתאים כיתות תוססות. תמיד תמהתי באיזה מהירות הופכים 30 “ילדים טובים ירושלים” שקיבלתי בתחילת השנה לחבורה סוערת ותוססת. כשהכיתה תוססת אני יכולה ללמד. למורים אחרים מתאימות כיתות שקטות. יש מורים שהכיתות שלהם מעמיקות בעניינים חברתיים, וכיתות אחרות מפתחות הישגיות לימודית. כאשר האקלים הוא טוב הוא מתאים למורה ולתלמידים.

 

המורה כאדם עובד

להיות מורה זאת עבודה. רבים חושבים על עבודת המורה כהכנת שיעורים, בדיקת מבחנים, והתמודדות עם בעיות משמעת. אבל עבודת המורה היא קודם כל להיות אדם. כאשר אני חושבת האם אדם מסויים היה מורה טוב לילדים שלי אני חושבת- אם הילד שלי יהיה דומה לאדם זה אני אשמח או אצטער?

המדרש מספר שכאשר אשת פוטיפר פיתתה את יוסף הוא כמעט חטא אבל לפתע עמדה מולו דמות דיוקנו של אביו. כשראה דמות זו נזכר בערכים של אבא ונמלט מהחדר. המורה הטוב הוא דמות דיוקן כזאת שנמצאת איתנו לאורך חיינו, נעמדת מולנו בצמתים חשובים ועוזרת לנו לבחור נכון.

לשם כך המורה צריך להיות נוכח, להרגיש ולהיות אכפתי. הוא צריך לדבר את האמת שלו. הוא צריך לדעת שכלי העבודה העיקריים שלו הם העין והלב, להשתמש בהם ולנקות ולשכלל אותם.

ואולי זה לא
קשב וריכוז?

סגנון או הפרעה?

למרות החשיבות הרבה שמיוחסת לאבחון מוקדם, חשוב להיזהר מאבחון יתר של הפרעות קשב וריכוז. ודאי שלמורה או לגננת נוח יותר כשכל הילדים יושבים בשקט וממוקדים בדברים שהיא מספרת, אבל- גם ילדים בריאים, נורמליים וללא כל קושי נוטים לזוז, לצחוק, לחלום ועוד.  אפשר לקרוא לזה סגנון קשב. יש כאלה שמתרכזים טוב יותר כשהם יושבים- ויש כאלה שמתרכזים טוב יותר כשהם זזים. ילדים רבים מתרכזים טוב יותר כשהם משחקים עם משהו בידיים. לאחרים קל יותר להתרכז כאשר מושמעת מוזיקת רקע אהובה. אחדים מתרכזים יותר כשהם לבד, ולאחרים נוח להתרכז כשהם משוחחים עם חבר על נושאי הלימוד. לכל אחד סגנון הקשב שלו. 

לפעמים סגנון הקשב של הילד מפריע למורה: הוא מתרכז טוב יותר כשהוא משחק במשהו בידיים, אבל את המורה זה מעצבן. זוהי אולי בעיה שצריך לפתור- אבל לא סימפטום להפרעת קשב.

אם הילד מאורגן, לומד ומגיע להישגים טובים ללא קושי אבל זז כל הזמן- סביר שהוא תנועתי, אבל אין לו הפרעת קשב. הפרעת קשב היא הפרעה שמפריעה לתפקוד של הילד.

עלינו לכבד ככל האפשר את סגנונות הקשב של הילדים, ולעזור למי שצריך להתמודד עם הפרעת קשב.

עיכוב התפתחותי בתחומים מסוימים או הפרעת קשב?

התפתחות נורמלית של ילדים מתאפיינת בשינוי התפקוד בתחומי המוטוריקה והתנועה, השפה והחשיבה הקוגניטיבית ושיפור ביכולות האינטראקציה בין אישית. גם בהתפתחות תקינה לחלוטין יש פערים ניכרים בקצב ההתקדמות וילדים שונים משיגים את אבני הדרך ההתפתחותיות בגילאים שונים. משך ריכוז קצר, מסורבלות מוטורית, קושי בדחיית סיפוקים, תגובות אימפולסיביות וחשיבה אגוצנטרית הנן תכונות שמאפיינות ילדים צעירים. כאשר ילד

צעיר [בגילאי גן או כיתה א'] מפגין התנהגויות כאלו, הן יכולות להיות תוצאה של התפתחות איטית במקצת בתחומים האלו. פער שייסגר מאליו עם הזמן. הן גם יכולות להיות ביטוי להפרעת קשב וריכוז.

מדוע משנה לנו מקור הקשיים?

התפתחות נורמלית של ילדים צעירים מבוססת על אינטראקציה בין תנועה, שפה ותקשורת בין אישית, כאשר התקדמות בתחום אחד מסייעת להתקדמות בתחומים האחרים.

 אם הקושי נובע מעיכוב התפתחותי- הסביבה הטובה להתפתחות כזאת היא סביבה פתוחה ועשירה שנותנת זמן ומקום ולתנועה ומשחק חברתי. הורים וצוות חינוכי שלווים ורגועים, שיש להם סבלנות לתהליכים התפתחותיים מאפשרים לילד להגיע למיטב שלו ללא התערבויות מיותרות. לעומת זאת- אם יש לנו בעיה- צורת הטיפול הטובה היא הגדרה מדויקת שלה ומתן טיפול ממוקד בהקדם.

איך נדע אם הקושי הוא התפתחותי או תוצאה של קשיי קשב וריכוז?

דפוס משפחתי:

לעיתים קרובות יש במשפחות דפוסי התפתחות אופייניים, אם זהו הילד הרביעי ולשלושה אחים שלו היו קשיים התפתחותיים שנסגרו מעצמם בהמשך- יש סבירות גדולה יותר שזהו הסיפור. אם מדובר במשפחה שיש בה מספר ילדים עם בעיות קשב וריכוז- הסיכוי לבעיית קשב וריכוז עולה.

מגמה:

בעיה לא מטופלת נוטה להחריף, פער התפתחותי נוטה להצטמצם עם הזמן. אם בגיל שלוש הילד נטה ללטף, לחבק ולמשש אנשים בצורה בלתי נסבלת ובגיל חמש יש שרידים לבעיה- סביר שזהו קושי התפתחותי. אם בגיל שלוש הגננת לא ראתה כל בעיה, הגיל ארבע התחילו תלונות ובגיל חמש המצב בלתי נסבל,  סבירות גבוהה שמדובר בקושי. 

הטופס נשלח בהצלחה!

תוכן בהקמה