הפרעת קשב וריכוז (קש"ר) הנה קושי התפתחותי שכיח שמתבטא בקושי ב: תכנון, ויסות ושליטה בדחפים יחד עם קושי ניכר בארגון וביכולת להתמקד במשימות. להפרעת קשב וריכוז מקור מוחי.

למרות שמדובר ברוב המקרים בילדים חכמים יצירתיים ומלאי חן, יש להם קשיים בתחומים רבים. לעיתים קרובות הם מתקשים בתחום הלימודי, בתחום ההתנהגותי ובתחום החברתי. לעתים קרובות הילדים הסובלים מבעיות קשב סובלים גם מליקויים נלווים כמו ליקויי למידה, קשים מוטוריים, הפרעות במצב הרוח ובעיות התנהגות.

 נראה שהמקור הוא גנטי ופעמים רבות יותר מבן משפחה אחד סובל מההפרעה הזאת.

בדרך כלל אפשר לזהות את הסימפטומים להפרעות כבר מגיל צעיר, ואבחון וטיפול מוקדם יכולים לסייע להתמודדות עם הבעיה ולגדילה טובה יותר של הילד.

מתי זה לא הפרעת קשב וריכוז?

סגנון או הפרעה?

למרות החשיבות הרבה שמיוחסת לאבחון מוקדם, חשוב להיזהר מאבחון יתר של הפרעות קשב וריכוז. ודאי שלמורה או לגננת נוח יותר כשכל הילדים יושבים בשקט וממוקדים בדברים שהיא מספרת, אבל- גם ילדים בריאים, נורמליים וללא כל קושי נוטים לזוז, לצחוק, לחלום ועוד.  אפשר לקרוא לזה סגנון קשב. יש כאלה שמתרכזים טוב יותר כשהם יושבים- ויש כאלה שמתרכזים טוב יותר כשהם זזים. ילדים רבים מתרכזים טוב יותר כשהם משחקים עם משהו בידיים. לאחרים קל יותר להתרכז כאשר מושמעת מוזיקת רקע אהובה. אחדים מתרכזים יותר כשהם לבד, ולאחרים נוח להתרכז כשהם משוחחים עם חבר על נושאי הלימוד. לכל אחד סגנון הקשב שלו.  לפעמים סגנון הקשב של הילד מפריע למורה: הוא מתרכז טוב יותר כשהוא משחק במשהו בידיים, אבל את המורה זה מעצבן. זוהי אולי בעיה שצריך לפתור- אבל לא סימפטום להפרעת קשב.

אם הילד מאורגן, לומד ומגיע להישגים טובים ללא קושי אבל זז כל הזמן- סביר שהוא תנועתי, אבל אין לו הפרעת קשב. הפרעת קשב היא הפרעה שמפריעה לתפקוד של הילד.

עלינו לכבד ככל האפשר את סגנונות הקשב של הילדים, ולעזור למי שצריך להתמודד עם הפרעת קשב.

עיכוב התפתחותי בתחומים מסוימים או הפרעת קשב

התפתחות נורמלית של ילדים מתאפיינת בשינוי התפקוד בתחומי המוטוריקה והתנועה, השפה והחשיבה הקוגנטיבת ושיפור ביכולות האינטראקציה בין אישית. גם כאשר ההתפתחות תקינה לחלוטין יש פערים ניכרים בקצב ההתקדמות וילדים שונים משיגים את אבני הדרך ההתפתחותיות בגילאים שונים. משך ריכוז קצר, מסורבלות מוטורית, קושי בדחיית סיפוקים, תגובות אימפולסיביות וחשיבה אגוצנטרית הנן תכונות שמאפיינות ילדים צעירים. כאשר ילד צעיר [בגילאי גן או כיתה א'] מפגין התנהגויות כאלו הן יכולות להיות תוצאה של התפתחות איטית במקצת בתחומים האלו. פער שייסגר מאליו עם הזמן. הן גם יכולות להיות ביטוי להפרעת קשב וריכוז.

למה חשוב לאבחן נכון את המקור לקשיים?

התפתחות נורמאלית של ילדים צעירים מבוססת על אינטראקציה בין תנועה שפה ותקשורת בין אישית כאשר התקדמות בתחום אחד מסייעת להתקדמות בתחומים האחרים.

 אם הקושי נובע מעיכוב התפתחותי- הסביבה הטובה להתפתחות כזאת היא סביבה פתוחה ועשירה שנותנת זמן ומקום ולתנועה ומשחק חברתי. הורים וצוות חינוכי שלווים ורגועים  שיש להם סבלנות לתהליכים התפתחותיים מאפשרים לילד להגיע למיטב שלו ללא התערבויות מיותרות. לעומת זאת- אם יש לנו בעיה- צורת הטיפול הטובה היא הגדרה מדויקת שלה ומתן טיפול ממוקד בהקדם.

 

איך נדע אם הקושי הוא התפתחותי או תוצאה של קשיי קשב וריכוז?

דפוס משפחתי:
לעתים קרובות יש במשפחות דפוסי התפתחות אופייניים, אם זהו הילד הרביעי ולשלושה אחים שלו היו קשיים התפתחותיים שנסגרו מעצמם בהמשך- יש סבירות גדולה יותר שזהו הסיפור. אם מדובר במשפחה שיש בה מספר ילדים עם בעיות קשב וריכוז- הסיכוי לבעיית קשב וריכוז עולה.

 מגמה:
בעיה לא מטופלת נוטה להחריף, פער התפתחותי נוטה להצטמצם עם הזמן. אם בגיל שלוש הילד נטה ללטף לחבק ולמשש אנשים בצורה בלתי נסבלת ובגיל חמש יש שרידים לבעיה- סביר שזהו קושי התפתחותי. אם בגיל שלוש הגננת לא ראתה כל בעיה, הגיל ארבע התחילו תלונות ובגיל חמש המצב בלתי נסבל,  סבירות גבוהה שמדובר בקושי.  

השארת תגובה